בדחילו ורחימו: חשבון נפש
זעקת האסון, 7 באוקטובר 2023
נשאלתי ע"י עמוס אפשטיין ז"ל, חבר אישי מקיבוץ כפר עזה, חקלאי, תעשיין, יהודי, ציוני, שאיבד את אשתו, חתנו ושני נכדים ב-7 באוקטובר, ובעבר אחיו הצנחן נהרג ב-1968 ואחיו השני היה שבוי בסוריה במלחמת יום הכיפורים, שאליו הגעתי לחיבוק ללא אומר לאחר האסון:
היכן היה הצבא שלך ב-7 באוקטובר? אכן, שלי. הייתי שם 35 שנים, ונדהמתי מקריסתו.
היכן היה המודיעין שלך? אכן, גם שלי. הייתי שם 5 שנים, וכאבתי את כישלונו.
היכן הייתה הממשלה שהפקירה והפרה את חובתה לאזרחיה?
עדיין אינני מעכל את שקרה.
הוא ורבים אחרים, לא זכאים לתשובות?
אמר יגאל אלון: עם שאיננו חוקר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.
דרושה ועדת חקירה ממלכתית לבירור העבר ולהיערכות לעתיד.
המדינה בחדר טיפול נמרץ אחרי טראומה. עדיין, 3 שנים לאחר המחדל. חובת הממשלה החדשה, כי תיכון, כצוות רפואי שמחליף את הממשלה הנוכחית, לעסוק קודם כול בהחייאה ובהשבת המערכות לתפקוד ובקביעת סדרי עדיפויות, שכן הרכבה ממילא ידחה לפרק זמן מסוים החלטות הנוגעות לסוגיות היסוד.
כוונתי לשיקום בעדיפות עליונה של יישובי העוטף, של גבול הצפון, ולשיקום הצבא, שעל פי הרמטכ"ל עצמו קורס לתוך עצמו. ואין זה סוד שבשטחי יהודה ושומרון קיים כור גרעיני, תרתי משמע, המאיים על עצם קיום המדינה כיהודית ודמוקרטית. שם נרמסים החוק והמשפט הבינלאומי, המוסר וערכים יסודיים של חברה שעל פי חלומו של דוד בן-גוריון אמורה להיות חברת מופת. אכן, הגולם קם על יוצרו ומאיים על קיומנו.
דרוש לנו עכשיו מנהיג משקם, בונה, מאחד.
הוא צריך להיות בעל חזון ותקווה לעתיד.
על המנהיג להגדיר מטרות בבהירות וללא סיסמאות על ניצחונות מוחלטים שאין להם כיסוי.
על המנהיג לוודא שהן ניתנות להשגה ולמימוש, בעיקר נוכח אי-השגת חלק מיעדי המלחמה הבלתי פוסקת בכל הזירות.
על המנהיג לתעדף באופן אופטימלי את משאבי מדינת ישראל ולתקן את העוול בהעדפת המגזר הלא משרת, הלא יצרני, שממשיך להטיל עול על החברה הישראלית.
על המנהיג לבחור את האנשים הנכונים לנו לממשלתו.
על המנהיג להאמין בנשגב מבינתו ובאנשים הנפלאים הנושאים על גבם את ביטחון המדינה ופיתוחה, תוך אפשור קיום המשפט "צדיק באמונתו יחיה".
על המנהיג להחזיר לנו את האמון בהנהגה. סודה של מנהיגות הוא לא רק בהתוויית הדרך ובקביעת הרף המוסרי, אלא גם בדוגמה אישית. משמעות המנהיגות היא נשיאה באחריות. ביטויים כדוגמת "לא העירו אותי", "לא משכו בדש מעילי", "אני אחראי אבל לא אשם", פשוט אינם קבילים. על המנהיג לקבל החלטות ולשאת באחריות לכל הכרוך בכך, לרבות הקמת ועדת חקירה ממלכתית על פי חוק, על מנת להתכונן למבחני העתיד.
על המנהיג להיאבק בתרבות השקר והטיוח שהפכה לאבן יסוד של הממשלה הנוכחית והעומד בראשה, וחדרה לגופים ממלכתיים נוספים.
על המנהיג להיאבק עבורנו על הגדרת זהות המדינה.
4 יסודות למדינת ישראל:
הקשר הבלתי ניתן לניתוק לארץ ישראל, מורשתה ומסורתה, שבתוכה גבולות מדינת ישראל, הבית הלאומי של העם היהודי;
הציונות אמנם חילונית במהותה, על בסיס תנועת ההשכלה והלאומיות במאה ה-19, אך עם קשר בלתי ניתן לניתוק ליהדות;
לגיטימיות בינלאומית שהביאה להקמת הבית, ואוי לנו אם נדגול ב"עם לבדד ישכון";
הישענות על כוח צבאי, ביטחוני, כלכלי וטכנולוגי חזק היא תנאי הכרחי לקיום, אבל לא מספיק, כי דרושים הסדרים מדיניים עם מדינות האזור.
מגילת העצמאות צריכה להוות עבורנו בסיס מכונן לקביעת זהות המדינה. היא האתוס, כי אין חוקה.
אז מהי מדינה "יהודית ודמוקרטית"?
תוכנית ההכרעה של סמוטריץ', שנכתבה בשנת 2017, אינה היהדות. היא מאיימת על היהדות כפי שאני ורבים אחרים דוגלים בה. בד בבד עם לחימה בטרור הפלסטיני, גזענות, פשיזם, כוחניות, אלימות ומעשים בל ייעשו ביהודה ושומרון ראויים לכל גינוי, גם מצד מי שמוביל את המדינה. התעלמות כוחנית ואלימה כלפי המתגוררים שאינם יהודים מביאה נזק לא רק להתיישבות עצמה, אלא למדינת ישראל בעולם כולו.
ועל מדינתנו לדבוק בדמוקרטיה. מדינה שוויונית לכל המתגוררים בבית המשותף. יהודים ושאינם יהודים: מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים, בדואים ונוצרים.
עלינו להפנים שניסיון ההפרדה הפוליטי בין ימין לשמאל הוא ביטוי ארכאי, ובכל זאת ראו עד כמה האבות המייסדים, מימין ומשמאל, התייחסו בצורה דומה לסוגיית ערביי ישראל.
ה"שמאלן", המורה הראשון של מטולה, יצחק אפשטיין, מפרסם בקונגרס הציוני ב-1907 מאמר נוקב אודות "השאלה הנעלמה", וממשיך ביתר שאת אחריו זאב ז'בוטינסקי, איש הימין, כליברל ומורה דרך לחיים משותפים.
בפנינו הזדמנות וצורך נדירים לאיזון בין חובות וזכויות לחרדים ולערביי ישראל, שאינם ציונים אבל אזרחי המדינה, ואל לנו לדחוק אותם לפינה ללא מוצא.
לסיום, אנסה להגדיר בתמצית את מטרות המדינה, שהן: הבטחת הקיום והביטחון, איכות החיים, חקיקה וכללי יסוד למדינה שהיא באופייה יהודית ודמוקרטית, והכול בארץ ישראל, שבה אנחנו שוחרים לגבולות מוסכמים ומוכרים אל מול מצרים, ירדן, סוריה ולבנון, כטבעת הסדרים ותשובה לטבעת האש האיראנית, תיקון יחסינו עם יהדות העולם ועיצוב מחודש של יחסים במישור הבינלאומי.
ובנימה אישית. המלצתי לממשלה החדשה, כי תיכון, לשם אתחול מחדש, לקיים את ישיבתה הראשונה בשדה בוקר, ושם לתת גושפנקה למגילת העצמאות, כאתוס מכונן.
