פרופ' אבנר בן־זקן
השאלה המדינתית
בעשור האחרון הולכת וגוברת בישראל התחושה כי מוסד המדינה, כפי שעוצב לאורך המאה העשרים, מתקשה עוד לשאת את הריבוי החברתי, התרבותי והפוליטי שהתפתח בתוכו. הדיון המחודש בחלוקה פנימית של ישראל – מאזוריות ועד פדרציה וקנטוניזציה – אינו נובע רק מיוזמות תיאורטיות חדשות, אלא גם ממשבר עומק של המסגרת המדינתית עצמה.
לתהליך זה כמה מקורות. הניאו־ליברליזם החליש את הסיפור המדינתי המשותף והמיר אותו, יותר ויותר, בסיפורים פרטיים, קהילתיים ומגזריים. במקביל צמחו בישראל אוטונומיות לא־פורמליות – חרדית, מתנחלית וערבית – שכל אחת מהן פיתחה יחס מורכב, ולעיתים מסויג, כלפי המדינה ומוסדותיה.
גם המאבק סביב מושג ה"יהודית ודמוקרטית" העמיק מגמות אלה: ערבים ביקשו אוטונומיה תרבותית לנוכח הדרתם מזהות המדינה; מתנחלים ערערו על מגבלות הדמוקרטיה הליברלית בשם חזון של עליונות יהודית; והחברה החרדית קראה תיגר על עצם רעיון המדינה המודרנית וביקשה לשמר מבנה קהילתי נבדל. אל מול כל אלה ניצב רוב נורמטיבי, ברובו חילוני ומרוכז במישור החוף, אשר בעקבות המהפכה המשטרית החל אף הוא לדבר בשפת האוטונומיה, עד כדי העלאת רעיון "מדינת תל אביב".
המאמרים בגיליון זה יוצאים מתוך ההכרה כי המבנה הקיים מתקשה להכיל עוד את הריבוי הישראלי. הם מבקשים לבחון מודלים שונים לארגון מחדש של המרחב הפוליטי והפיזי בישראל, מתוך מטרה משותפת: לאפשר את המשך קיומה של מסגרת מדינתית גם בתנאים של פיצול עמוק וריבוי זהויות.
זוהי אולי השאלה הפוליטית המרכזית של ישראל כיום – שאלה שהתשובה עליה עשויה לקבוע אם המדינה תוסיף להתקיים כמסגרת ממלכתית משותפת, או שתתפרק בהדרגה לוועד רופף של קהילות, מגזרים ואוטונומיות יריבות.
ישראל אינה צריכה להפוך למדינת קהילות, אלא למדינה של אזורים. במקום לפרק את החברה לאוטונומיות זהותניות, יש לבנות שכבת זהות נוספת, אזורית, המחברת בין קבוצות שונות באמצעות אינטרסים משותפים, תשתיות
החוזה החברתי הראשון, בהובלת דוד בן־גוריון, היה מבוסס על כור היתוך ריכוזי והגמוני שביקש למחוק זהויות ותרבויות שונות. במסגרת החוזה השני החלה המדינה לתחזק ארבעה הסדרים חברתיים שונים ונפרדים עבור
בעולם שבו כללי המשחק משתנים, גם ישראל נדרשת להגדיר מחדש את עצמה ולבצר את חוסנה הפנימי על מנת להבטיח את עתידה כמדינה חזקה, יציבה משגשגת ומגובשת. רון צור ופרופ' יוג'ין
המפתח לפתרון בין המגזרים נעוץ בהפרדה חכמה בין שני אינטרסים חיוניים: מצד אחד, שותפות אמיצה בקיומה, בביטחונה וביציבותה של המדינה המשותפת לכולנו, ומן הצד השני, זכותו וחובתו של כל מגזר
האתגרים העומדים בפני ישראל מחייבים הצבת מודל מוסדי המבוסס על חלוקה מבוזרת של אחריות, תקציבים וסמכויות בין שלוש שכבות שלטוניות: הממשל הלאומי-מרכזי (50%), המרחב המקומי-מגזרי (30%) והקהילתי (20%). ד"ר רעות
הבחירה במודל דמוקרטי פדרלי היא דוגמה לאופן שבו מבנים, מנגנונים ושיטות מולידים פרקטיקות חדשות הממתנות מחלוקות על רקע זהותי ומתמקדות בצרכים הקיומיים והתרבותיים של האזרחים. ד"ר שגיא אלבז פורש את
בתור חברי המכון תקבלו, מיילים על תכני המכון, הזמנות להרצאות, ותוכלו לנהל תקשורת בין-אישית איתנו ולשאול כל שאלה שעולה ברוחכם. כמו כן, תכנים אקסלוסיביים שרק חברים מקבלים
בואו לחשוב יחד איתנו...
