“עם שאיננו חוקר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.” (יגאל אלון)

אדוני ראש הממשלה,

גדלת בבית שהכיר בחשיבותם של מחקרים היסטוריים, אך סירובך לחקור את אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 ונסיבותיהם מגלם חוסר נכונות להכיר במשמעות האחריות שבה אתה נושא.

חשיבותו של חקר ההיסטוריה אינה מתבטאת רק בתשובות שהוא מספק, אלא גם, ואולי אף בעיקר, בשאלות שהוא מעורר, כדי שנשכיל לזהות ולהתמודד עם אתגרים עתידיים.

לא תיתכן מחלוקת על כך שב-7.10.23 הייתה קריסת מערכות מוחלטת בצבא, במודיעין ובממשלת ישראל. מקורה העיקרי של קריסה זו טמון בזרעי הפורענות שממשלתך זרעה עם תחילת כהונתה.

ארגוני המודיעין נדרשים לאגור מידע מוכוון צי”ח (ציון ידיעות חיוניות), אך עליך מוטלת האחריות לקרוא מידע זה ולהחליט אם לקבלו, שהרי אין זה חקר אקדמי גרידא, להבין את משמעויותיו, לפתח מודעות ולגבש הערכת מצב. התהליך שקדם ל-7.10 היה הפוך: אתה הובלת דעה, קונספציה, שמנעה מעובדות שנאספו לאתגר מחשבות ואפשרויות אחרות. טענתך שלא אתה גיבשת את הערכת המודיעין אינה אלא התחמקות מאחריות, שכן עצם אישורה של הערכת המודיעין מהווה אישור לכך שזו גם הערכתך, שהרי בסמכותך לדחות אותה, וזאת לא עשית.

באוקטובר 2023 הייתה בצבא ובארגוני המודיעין רשלנות מקצועית שאין למעלה הימנה, ובדרג המדינה, יהירות ואטימות. אתה, במסגרת אחריותך הישירה, אפשרת ערפול של האחריות להתרעה למלחמה, ביססת את השקפת עולמך על הרתעה, והובלת עיוורון זועק לשמים, למרות שגם בידיך הייתה תוכנית “חומת יריחו”, הישג מודיעיני מרשים.

לכך יש להוסיף את אי הבנתך לגבי משמעות מבצע “שומר חומות”, שבו היה זה דווקא חמאס, ולא צה”ל, שהשיג הישגים רבי חשיבות. יחיא סינוואר ירה על ירושלים כאיתות ברור לכך שפעלוליו של בן גביר, העבריין שאותו הכשרת, פוגעים במקומות הקדושים, במיוחד במסגד אל-אקצא, שאין צורך להכביר מילים על חשיבותו לעולם המוסלמי. סינוואר גם הופיע כמוביל הסוגיה הפלסטינית בכללותה לנוכח חולשת הרשות הפלסטינית, חולשה שאתה ושותפיך הפוליטיים הגדרתם כ”נכס”, והצליח לעורר מהומות בין ערבים ליהודים בשטח מדינת ישראל.

האחריות להתרעה למלחמה מוטלת על אגף המודיעין בצה”ל. גם לשב”כ חלק גדול בכישלון, ואילו אתה פגעת והחלשת את הממשק החיוני של הדרג המדיני עם אלה הנושאים באחריות להערכת המודיעין הלאומית.

ניסית להתחמק מאחריות בטענה ש”לא העירו אותי בזמן” ב-7.10.23. מי כמוך יודע שגם אם היו מעירים אותך, יכולתך להשפיע על האירוע באותה עת הייתה אפסית. צריך להבדיל בין התרעה על אירוע, גדול ככל שיהיה, לבין התרעה על תהליך ארוך טווח. ההרתעה, שעליה ביססת את השקפת עולמך, ושנקלטה ואומצה על ידי הסובבים אותך, לא הייתה יותר מאשר הבעת דעה שלא נתמכה באיסוף ובניתוח של עובדות. כזכור לך, גם ב-1973 לא זו בלבד שהערכת המודיעין כשלה באופן טרגי, אלא שגם הייתה אשליה שנופצה, שלפיה המצרים והסורים “מורתעים”.

7.10.23 היה אירוע קשה מנשוא, אבל אתה, בהתבסס על תפיסתך השגויה לגבי ההרתעה, הובלת תהליך ארוך ויסודי שהיה גורם מרכזי לעיוורון שאחז בנו לקראת אוקטובר 2023. התרעה על אירוע והתרעה על תהליכים ארוכי טווח אינן זהות. הפוליטיקאי מתמקד באירועים, בעוד המדינאי עוסק גם בתהליכים ארוכי הטווח.

שום איש ושום ארגון אינם ניחנים ביכולת לחזות את העתיד. תפקיד המודיעין הוא לשרטט בפני הדרג המדיני מה עשוי להתרחש, ולאיזה מבין התרחישים האפשריים יש סיכוי גדול יותר להתממש. שירתּי בתפקיד ראש אמ”ן תחת חמישה ראשי ממשלה בעלי השקפה אידיאולוגית ופוליטית שונה. לשבחם ייאמר כי כולם העדיפו את הראייה הממלכתית על פני האידיאולוגיה הפוליטית שלהם. כך היה אצל יצחק שמיר, יצחק רבין, שמעון פרס, אהוד ברק ואהוד אולמרט.

אף אתה, אדוני, בתחילת דרכך ביקשת לשמוע גם לדעתי לגבי הסדר מדיני עם סוריה, שמשמעותו האסטרטגית הייתה רבה באותה עת, ולגבי מערכת היחסים מול הפלסטינים, כולל הכרה בהסכם אוסלו והשבת חלק מחברון, וכן בתמיכתך בהתנתקות מרצועת עזה. אלא שגישתך הממלכתית בעבר נעלמה כלא הייתה ביחס לנושאים רבים, ועוד ידובר בריסוק הממלכתיות ובטיפוח השנאה והפילוג בחברה הישראלית שממשלתך הובילה. במקביל התעצם במהלך כהונתך תהליך של שתיקת כבשים, היעדר אומץ לב אזרחי, והתמקדות בזיהוי עצים ומטרות במקום בראיית היער כולו.

מכמיר לב לעקוב אחר דמויות ששירתו תחתיך במל”ל, הממאנות להכיר באחריותן התורמת, בתור פרשנים בעלי מוח אנליטי, למה שהיה, ונעדרות יכולת להעריך תהליכים ארוכי טווח. אין לי הידע המלא, אך די במה שגלוי לעין כדי לקבוע שממשלתך טרם השיגה את מטרותיה באיראן, קל וחומר בלבנון וברצועת עזה. מנהיג אחראי להגדיר את מטרות המדינה באופן בהיר ולוודא שניתן להשיגן, שאם לא כן מדובר באמירות ריקות. למעט במקרים נדירים מאוד, חילופי משטר באמצעות כוח צבאי בלבד אינם אלא משאת נפש ותו לא, כך היה במלחמת לבנון הראשונה, וכך גם במלחמה הנוכחית מול איראן, וזאת חרף היכולת המרשימה שהופגנה על ידי חיל האוויר וארגוני המודיעין.

קצרה היריעה מלהרחיב כאן על השפעת התהליכים הנוכחיים על האתוס הציוני. חלקה, לא כולה, מתבטא בהפקרת יישובי הצפון ובאי שיקומם של יישובים אלה ושל חלק מיישובי עוטף עזה. במקום להירתם למשימות חיוניות אלה, אתה וממשלתך מרבים בדברי רהב על “ניצחון מוחלט” כביכול, העומדים בסתירה מוחלטת לצורך בחמלה, בסיוע ובשיקום של הנפגעים העיקריים מטבח 7 באוקטובר.

מה שקורה בימים אלה מעורר, בהכרח, את ההשוואה להיסטוריה העתיקה של עמנו. שנאת חינם הביאה פעמיים להרס הבית וליציאה לגלות. לצערי, אתה, ולא אחר, מאפשר לשורפי האסמים ולסיקריקים הגזענים, הפועלים כמיליציות אלימות בעידוד ובחסות חלק משרי הממשלה, לחתור לעימות כולל המאיים על זהות המדינה ועל ערכיה הבסיסיים.

המלצתי לך, בן ההיסטוריון, היא לקיים את ה”ליכודיאדה” הבאה בשדה בוקר, כדי לשוב ולהתחבר לאתוס מגילת העצמאות, ולצפות בסרט “אפילוג”, שבו מייסד המדינה, דוד בן-גוריון, בימיו האחרונים, מותיר לנו מורשת של ערכים.

תם ולא נשלם.