זה אפילו לא שוחד פוליטי. זה שוחד. פרקסלנס. דחיית בחירות בעבור ג'ובים, כוח, כסף. זה לא להאמין שזה המצב, או להפך, זה המצב כל הזמן עד שכבר התרגלנו, עד שלשלוח חיילים למותם, להתעלל בעם שלם (ובעוד עם), להשתמש בציניות אכזרית בהשארת החטופים בשבי, להפציץ ילדים רעבים, לרסק משפחות, עסקים, חיים שלמים, הפכה להיות הנורמה שלנו, והכל בחסות פוליטיקה רקובה, מגעילה, מכוערת.
אלא שזו לא גזירת גורל, והעין מתקשה, היא כבר לא יכולה לראות, לשים את האצבע על הדבר בעצמו, על האמת.
אבל יש דרך, פשוטה, לא חדשה ולא חדשנית, לצאת ממעגל האימה הזה.
בלי ש"ס ועסקניה המכוערים. בלי בלד והלאומנות הערבית. בלי חדש, ובלי מפלגות סקטוריאליות. ובלי מאבקים מטורפים בתוך הנגמ"ש, כמו שקוראים לזה אצלנו. בלי בן גביר, ובלי אורית סטרוק ורוטמן וחבורת המשיחיים שיעילה יותר מכולנו. בלי ביביזם! כן, גם הסגידה למנהיג חלש, עייף, זקן, שמוכן לשרוף את המדינה ולמכור על דבר שהוא עצמו האמין בו, רק כדי לא להיות שוב כאחד האדם, מנהיג לשעבר, אזרח כמו כל האחרים.
שינוי שיטת בחירות מיחסית לאזורית!
זה כל כך משעמם להגיד את זה, לכתוב, כי זה קיים בכל המדינות המפותחות בעולם (למעט הולנד וישראל).
שתי מפלגות. ימין ושמאל. ליברלים ושמרנים. דמוקרטים ורפובליקנים. זהו.
זה כל כך פשוט. ורוב רובה של הרעה החולה הזו שפשטה בנו כמו נחיל ארבה. כמו מכת מצריים האחד עשר, פשוט תסיים את דרכה. תעלם. תעוף לנו מהחיים.
שני מחנות. בחירות. משילות. יציבות. שפיות. נורמליות, בטח ביחס לסירחון הזה שהתרגלנו להסניף כאילו היה הדר שושנים.
מדינה שההנהגה שלה באה מלמטה. מהעם ולמענו. נציגים של האנשים. התושבים. האזרחים. ראש ממשלה מבאר שבע או מראשון. מירוחם או מערד.
נציג של מחוז שיכבוש את הארץ בסערה. כמו קלינטון. כמו לינקולן. כמו אובמה.
כמו שקורה בדנמרק, ובפינלנד, ובניו-זילנד, ובאוסטרליה, ובקנדה, ובגרמניה ובצרפת ובארצות הברית של אמריקה. גם לנו מגיע קיבינמט.
זו השיטה שמביאה עלינו אסון שמרגיש לנו כטבע, כדבר שהוא גזירת גורל, אמת אחת, יחידה ומוחלטת.
אבל זו אשליה. מאחז עיניים. שקר.
כל הספור הוא שיטת הבחירות. וזה בידיים שלנו.
אל לנו לשכוח את זה לרגע.
אם אנחנו רוצים לחיות במדינה יפה, מערבית, עשירה. מתוקנת. דמוקרטיה כפי שכולם נוהגים לקרוא לה, ובצדק, אנחנו חייבים לשנות את השיטה, את המבנה, את שיטת הבחירות.
רק ככה נבטיח יציבות. נבטיח כי ההגה יהיה בידי הרוב ולא בידי עדת מופרעים תעבי גאולה, עליונות יהודית וגירוש. רק ככה נבטיח טוהר מידות, שוויון הזדמנויות, חינוך, בריאות ורווחה לכל אזרח, אדם שחי פה במדינה המופלאה הזאת, בנס הזה שקוראים לו ישראל.אי אפשר להתבלבל, לטעות עוד.
זה לא בבחירות האלה, או הבאות. זה לא ברשימות. לא בבית המשפט. ולא בממשלה.
זה במבנה. בשיטת הבחירות.
וזו שקיימת היא אם כל חטאת. היא הגורם העליון והראשון במעלה לכאב העצום הזה, לזעם, לזוועות שמתנפצות עלינו ומטביעות אותנו אתן.
ועל כן זו החובה שלנו, הראשונה במעלה.
שינוי שיטת בחירות מיחסית לאזורית.
הנשמה מפה לפה לבית המחוקקים העלוב שלנו. זה שקרס, ולא במקרה.
אנחנו חייבים להחליף פרדיגמה. להחליף 120 חברי כנסת במכה. כולם הביתה. אחרים יבואו, ייבחרו, טובים וראויים מהזוועה הזאת שיש לנו עכשיו. כאלה שייבחרו על ידי האנשים וידאגו להם. להורים שלהם. לילדים שלהם. לקהילות מהם הם יבואו.
אין דרך אחרת לישראל אחרת. זו שאנו רוצים. זו שבאחריותנו להקים. שבה אנחנו רוצים לחיות. להקים בתים, משפחות. שאותה אנו רוצים למסור למשמורת יקרה מפז לדורות הבאים.