הנווט
מסתבר שהקוסם איננו יודע לנווט ולהוביל. אומנם לוחם סיירת בעברו אך הוא לא מצליח להגיע ליעד.
מוליכנו במדבר העזתי ובג'ונגל המזרח תיכוני שנים הרבה ומביאנו לארץ החות'ים ולא לארץ המובטחת המשוועת לתקומה ותיקון. הקוסם לא מצא עד כה את הנ"צ של ניר עוז, בארי, כפר עזה, מנרה, מטולה, קריית שמונה ומי יודע אם אי פעם יגיע לשם להיווכח באחריותו. הקוסם נשען בניווט על מפה אילמת (תבליט השטח ללא תכסית) המאפשרת לו להתעלם מאנשים חיים (כ- 15 מיליון יהודים וערבים כאחד) בארץ ישראל רבתי מהירדן ועד לים, מהצפון ועד גבול מצרים. דומה שהאבחון שלי (כבר ב-2023) שהקוסם נמצא בוורטיגו – אובדן התמצאות אל מול נתונים אובייקטיבים – כקברניט המוביל אותנו במטוס – נכון ביתר שאת היום.
הקוסם איננו כשיר. הוא מתבלבל בניווט, לא מגיע ליעדים, לא מצליח להימנע מסערות בדרך, לא שועה להנחיות/הצעות של מגדל הפיקוח האמריקאי וכלל לא מקשיב להערות וחששות הנוסעים שהם רוב הציבור הישראלי.
בקוסם מארץ עוץ ביקשו האריה – אומץ, הדחליל – מוח ואיש הפח – לב. אבל בעניינינו הקוסם נעלם ונאלם ונעדר התכונות הללו. האומץ לחדול מהמלחמה המטורפת שדגל שחור תרתי משמע מתנוסס מעליה ולהורות על חקירתה בצורה ממלכתית ושקופה, המוח להשכיל להבין שאין ניצחון ללא השבת החטופים, שיקום עוטף עזה ויישובי הצפון והצטרפות לדרך שאותה הוא מחמיץ שוב ושוב להסדרה אזורית בהובלת ארצות הברית עם סעודיה, מצרים ומדינות המפרץ, ולהכיר בכך שגם נשק מדיני הוא אמצעי להשגת המטרות (שעדיין לא הושגו ברובן) והלב שהקוסם עצמו הוכחה פיזיולוגית שאפשר לחיות בלעדיו עם עולם ערכים קלוקל של אי השבת החטופים והעדר חמלה לפצועים, לנכים ולפגועים בנפש.
אחריות המנהיג
על הקוסם החובה להגדיר את המטרות בבהירות, לאחר הערכת המודיעין והערכת המצב (כאשר מהרגע שהוא מקבלן הן הופכות לשלו) ולוודא שהן ניתנות להשגה. זה לא המצב לפחות החל ממבצע "שומר חומות" בשנת 2018 – שתוצאותיו תורגמו ביהירות ובשטחיות בדיוק הפוך מכוונת חמאס.
כאז כן עתה סבורני שמפת האיומים משורטטת באופן חלקי ונכנעת פעם נוספת להשקפת עולם או חמור מכך משאת נפש פוליטית ואישית.
אחריות המנהיג להבטיח אופטימיזציה של המשאבים, שהרי לא הכל נמצא בהישג יד. אל לנו להשתמש שוב במושג "כלכלת חימושים" או חמור מכך לאשר תקציב שלא על פי סדר העדיפות הלאומי – מדיני – בטחוני אלא כזה המקדם אתנן לשותפים קואליציוניים שחלקם כלל לא שותפים לאתוס הציוני וצאן מרעיתם לא משרת בצה"ל ולא נושא בעול הכלכלי. לוחמי המילואים והסדיר אינם כלי שימושי אינסופי.
עליו אף לבחור את האנשים המתאימים להשגת המטרות. די אם אזכיר מינוי שר אוצר מוגבל בראייתו הכוללת ובהבנתו הכלכלית או מינוי שר לביטחון לאומי עבריין מורשע פורע חוק, או ראש מל"ל עסקן פוליטי שנאמנותו האישית גוברת על דעתו או אחרון ולא חביב שר בשם דרמר שרוב ימיו לא היה עמנו כאן המתקשה בהבנת ההוויה הישראלית ואחראי בין היתר על שחרור החטופים באפס מעשה.
המנהיגות והכוח המוסרי להוביל אנשים לקרב, שממנו חלקם עלולים שלא לשוב, דורשת מידה ראויה של דוגמא אישית. במהלך 40 שנות שרותי להגנת יושבי הארץ הזאת הובילו אותי והובלתי אלפים אחרים, אל מול מה שמנוגד לטבע האנושי – שהרי אף אחד לא רוצה להיפגע.
המיתוס של יוסף טרומפלדור בתל חי ב- 1920 הביא לעולם ביטוי "טוב למות בעד ארצנו". מיתוסים כידוע משרתים מטרה עליונה שלא תמיד עולה בקנה אחד עם העובדות ההיסטוריות. אבל הפלא ופלא הוא שבמסע חייו ונפילתו הביא לאתוס בקרב 2 זרמים אידיאולוגים שונים – בית"ר ותנועת העבודה. פסל הארי השואג, חצר תל חי וקיבוץ תל יוסף משרתים את כולם. עולה השאלה מה האתוס הנובע ערכית מהמיתוס הזה. עלי מקובל לומר שטוב לחיות בארץ הזו אך אני מוכן (וכך אני מאמין גם בני דורי והדורות הבאים) למסור את נפשי להגנת הארץ הזו ויושביה.
מעשי הגבורה האישיים המופלאים של האזרחים, החיילים, החיילות והמפקדים במלחמה הנוראה הזו ובעיקר משפחות הנופלים, החטופים, הפצועים והנכים נמצאים בסתירה זועקת להתנהגות שרי הממשלה העלובה הזאת.
דובר צה״ל, מתוך ויקיפדיה.
קול קורא
בפנינו הצורך להחליט החלטות הנוגעות לתיקון הטעויות בניווט שהביאו אותנו למבוי סתום בצד הישגים עצומים של צה"ל ומערכת הביטחון, בלבנון, בסוריה, באיראן ובסיכול הטרור, ככל הניתן, ביהודה ושומרון. אני קורא להפסקת המלחמה (לא הלחימה) ברצועת עזה שכנראה לא תשיג את מטרותיה המעורפלות טוב יותר מבעבר. זו מלחמה חסרת תוחלת שהופכת יותר ויותר לנקמה חסרת עכבות בגין הנבלה הנפשעת שעשו לנו ב- 7 באוקטובר הנוח'בות של חמאס. בשונה מהם, אני מקווה, לאור ערכי היסוד לאורם גדלנו, החברה הישראלית מבחינה בנורות האזהרה האדומות של דגל שחור על מעשינו באוכלוסייה הפלסטינית כולה ברצועת עזה.
אני קורא להשיב לאלתר את כל החטופים, הפקרתם ונטישתם היא פצע מדמם שלא יגליד לעולם בקרב חלקים ניכרים מהחברה הישראלית. בל יגידו מקבלי ההחלטות שזה לא אפשרי. ואני קורא לשקם את הקיבוצים, המושבים, ועיירות הפיתוח שהפכו ערים משגשגות בעוטף עזה. שיקומם הוא חלק עיקרי ב"ניצחון". בד בבד עם השבת תושבי גבול הצפון לביתם והאצת הפיתוח והשיקום שם המתנהלים בעצלתיים באזלת יד מקוממת. אני קורא להקים ועדת חקירה ממלכתית. אם לא נחקור בשקיפות מלאה את שהתרחש טרם המלחמה, במהלכה ועתה, אנו גורמים עוול היסטורי לדורות הבאים.
לצערי אין בכך די אבל זה תנאי יסודי. אם המסקנות תאומצנה יבואו ימים טובים יותר על ישראל ונוכל להפנות קשב, תשומת זמן, רצון ופתיחות להגדרת מטרתה העתידית של מדינת ישראל ובתוך כך לסמן את המטלות העומדות לפתחה של הממשלה הבאה. המדינה זקוקה למנהיגות אחרת שלא תישען רק על כוחה הצבאי. בניגוד להשקפה של הקוסם "עם לבדד ישכון", אנו זקוקים לנווט המביא אותנו ליעדים בנחישות ובביטחה, כדברי בן גוריון שדגל בדיבור דברי נועם תוך אחיזה ולעיתים שימוש, במקל חובלים. לסיום אחזיר אתכם לסיפור איתו פתחתי, הקודם מארץ עוץ, ואזכיר שהקוסם בסיפור, התגלה ברגע האמת, כ-אל קוסם.
