בהמשך הדוח כ-60 מדדים מרכזיים, המשקפים את מצבה של ישראל יחסית לאומות העולם. מתוך ההכרה, שאי אפשר לאחד את כל המרכיבים לכדי ציון מספרי יחיד כדי לשקף מצב, בחרנו להציג כל מדד בפני עצמו. בצד דירוגים נוכחיים וקודמים של ישראל במדדים שונים, היכן שקיימים, ניתן גם הסבר קצר על כל מדד, כדי לאפשר לקורא מבט ברזולוציות משתנות: ברצותו יוכל להשקיף על הדירוגים במבט-על, ברצותו יוכל לקרוא על המתודולוגיה של כל מדד ועל מיצובה של ישראל בו, ואף ללמוד לעומק על הרכיבים של כל מדד באמצעות הקישורים המצורפים. המדדים חולקו לשבעה תחומים: עוצמה צבאית, מדינית וכלכלית, הון אנושי, חוסן חברתי, הון ממשלי ומצב משטרי; עם זאת, יש לקחת בחשבון כי קיימות זיקות בין התחומים השונים, וקיימים מדדים הכוללים רכיבים ממספר תחומים. כל מדד משתמש בהגדרות שונות, באינדיקטורים שונים ובשיקולים שונים להערכת מצבה של מדינה, ולכן השילוב ביניהם מספק תמונה רחבה ועמוקה יחסית של מצבה של ישראל בכל אחד מהתחומים. כעת, נבחן כיצד מתארים המדדים הבינלאומיים שנבחרו את מצבה של ישראל כיום.
עוצמה צבאית
מקדמת דנא, הצורך שהעסיק מנהיגי מדינות בכל הנוגע לצבאם ולשימוש בו היה היכולת למדוד יחסי כוחות: את עוצמתם הצבאית הם ואת העוצמה הצבאית של יריביהם.
עוצמה צבאית היא עוצמה קשה, הנמדדת על-ידי מספר רב של גורמים והיחס ביניהם. גורמים אלה כוללים את איכות אמצעי הלחימה שברשותה של מדינה וכמותם, האיומים והסיכונים הנוכחיים והפוטנציאליים הניצבים בפני המדינה ומאפיינים של הרכיב האנושי, כמו יכולות אישיות ומוטיבציה. כך, גם עוצמתה הצבאית של ישראל נמדדת מול האיומים והסיכונים הגבוהים שהיא נדרשת להתמודד עמם.
שקלול המדדים הנכללים בקטגוריה זו מראה שישראל היא מעצמה צבאית אזורית. מבין כל התחומים שנבחנו, זהו תחום ההצטיינות שלה בהשוואה הבינלאומית.
ראשית, נבחן מה מספרים המדדים הבינלאומיים על האיומים שישראל ניצבת מולם. במדד השלום, המודד איומים באלימות חיצונית ופנימית, מדורגת ישראל מזה עשור בעשירייה ה-15. במדד הטרור ואיומיו, ישראל מדורגת בעשירייה הראשונה, במקום השני בעולם לאיומי טרור; עד השנה שעברה, היתה בעשירייה השלישית במדד זה. במדד נורמנדי, לסיכון ליציבות ולשלום נמצאת ישראל בעשירייה ה-9. במדד שבריריות המדינה, המתייחס למידת יציבותה בהקשרים פנימיים וחיצוניים, ישראל מדורגת מזה 3 שנים, עוד בטרם פרוץ המלחמה, בסוף העשירייה הרביעית ליציבות. גם במרכיב הביטחון והיציבות של מדד לגטום אנו מדורגים בעשירייה ה-13. לאור משקל האיומים המשתקפים מדירוגים אלה, יש חשיבות גדולה לעוצמה העומדת לרשות ישראל כנגדם.
אמרה ידועה של נפוליאון קובעת כי חשיבותם של המרכיבים הצבאיים הערטילאיים, כמו יכולת פיקוד, מקצועיות הדרגים, תעוזה, מורל ומוטיבציה, עולה ביחס של שניים לאחד על זו של המרכיבים הגשמיים, כגון מספר כלי הלחימה, הלוחמים, הגדודים וכיוצא באלה. בעוד קל יחסית לספור אמצעי לחימה, יכולות ערטילאיות קשות יותר לכימות ולמדידה. קושי נוסף נעוץ בעובדה כי המבחן האמיתי לעוצמה צבאית הוא מבחן התוצאה, מבחן הקרב, ועל כן בתקופות שבין מלחמות קשה לכמת ולהעריך עוצמה צבאית. קיימת גם ההבחנה בין אופני השימוש בעוצמה הצבאית: הרתעת היריב באמצעות פוטנציאל העוצמה, מבלי שהוא מוצא מהכוח אל הפועל, הוא ביטוי של עוצמה השונה משימוש בעוצמה בפועל.
קושי נוסף נובע מכך שעוצמה צבאית נמדדת לאו דווקא לפי היכולות של מדינות יריבות, אלא על פי מידת המענה שהיא נותנת כנגד האיומים המופנים כלפי המדינה בפועל. כיוון שאיומים אלה יכולים להגיע גם מכיוונם של ארגונים תת-מדינתיים, יש צבאות שעוצבו במיוחד כדי לתת מענה לאיומים תת-צבאיים. במקרה זה, כפי שנוכחנו לדעת לאחרונה, הגדרת העוצמה הצבאית לפי היחס שבין מדינות אינה מספיקה. בנוסף, לצורך הניתוח יש לזכור כי בעוד האיומים מיוצגים במדדים באופן חלקי בלבד, ברור לעין שהאיומים העומדים לפתחה של ישראל מכל הגזרות, אם מצד מדינות ואם מצד ארגונים אחרים, הם מרביים.
במדד העוצמה הצבאית הקונבנציונלית (Firepower Index, FPI), ישראל מדורגת כיום במקום ה-17, לעומת המקום העשירי ב-2005 – שחיקה הדרגתית הנובעת מהתעצמותן של מדינות אחרות. יתר על כן, ב-2005 היו בדירוג רק שתי מדינות מוסלמיות חזקות מאיתנו – פקיסטן (4) ואיראן (7), אך ב-2023 מדורגות כבר ארבע מדינות מעלינו במדד זה – טורקיה (8), פקיסטן (9), איראן (14) ומצרים (15). כנגד זאת, לישראל מיוחסת מובילות בשתי יכולות אסטרטגיות: הגרעין והסייבר. לצורך ניתוחן נסתמך על המצוי בספרות הגלויה.
טבלת הארסנלים הגרעיניים בעולם, המשקפת את גודל הארסנלים הידוע או המשוער של המדינות הגרעיניות, מתפרסמת על-ידי הארגון האמריקני לבקרת נשק ועל-ידי מכון SIPRI בשבדיה, ובפרסומיהם הנפרדים מפורטים הן מספר ראשי הקרב והן אמצעי השיגור, לרוב טילים. מבין תשע המדינות הנחשבות לבעלות יכולת גרעינית כיום, ישראל נמצאת במקום ה-8.
יכולות לוחמת הסייבר (הגנתית והתקפית כאחת) מדורגות במספר מדדים, שהבולטים ביניהם מובאים כאן. המדד שמפרסם מכון בלפר באוניברסיטת הרווארד בוחן יכולות סייבר לפי מספר ממדים, ומשקף את הפוטנציאל של מדינה להשיג מטרות באמצעים אלה. בתחומים ההתקפיים והמודיעיניים ישראל מדורגת בעשירייה הראשונה ואילו בתחום הסיכון לפגיעות – בעשירייה הרביעית. במדד המשוקלל, ישראל מדורגת במקום ה-19 ב-2022 (לעומת המקום ה-11 ב-2020), ובהשוואה לכך איראן מדורגת במקום העשירי (לעומת המקום ה-23 ב-2020). גם לפי מדד NCSI של המכון האסטוני לממשל דיגיטלי, יכולותינו נשחקות: נכון לסוף 2023, ישראל נמצאת בסוף העשירייה הרביעית (לעומת המקום ה-25 ב-2019). לשם השוואה, איראן נמצאת כיום בעשירייה ה-14. במדד ארגון התקשורת של האו"ם, הבודק חשיפה לסיכוני סייבר ואת היכולת למונעם, אנו מדורגים במקום ה-36 לפי נתוני 2020 (לעומת המקום העשרים לפי נתוני 2017). לשם השוואה, איראן מדורגת בעשירייה השישית, אך התקדמה מן המקום ה-59 בשנת 2017 למקום ה-54 בשנת 2020, ובמרכיב ההתקפי היא מדורגת בעשירייה הראשונה. לעולמות לוחמת הסייבר נוספה לאחרונה גם הבינה המלאכותית, ומספר מדדים בינלאומיים החלו לעסוק בה. בתחום חדשני ופורץ דרך זה, ישראל מדורגת בעשירייה הראשונה. הדירוג אינו עוסק בנושאי ביטחון באופן ישיר, אך היכולת מדברת בעד עצמה.
לצד דירוגים אלה, אשר ברובם מושתתים על נתונים אובייקטיביים ורק מקצתם על הערכות סובייקטיביות, קיים המדד הידוע כ-Best Country, שהוא מדד סובייקטיבי לחלוטין, המבוסס על סקר בינלאומי בהיקף רחב. משמעותו האמיתית היחידה היא בשיקוף תדמיתה של ישראל בעיני אזרחי העולם, אך דווקא דירוג זה זכה לתשומת לב בצמרת השלטון הישראלי ופורסם בתקשורת כמשקף נכונה את עוצמתה של ישראל. על פי מדד זה, ישראל מדורגת במקום ה-11 בעולם במרכיב המתקרא עוצמה. דירוג זה אומנם ערב לאוזן, אך הוא נובע מהעוצמה הצבאית הרבה המיוחסת לישראל במדד זה ומקנה לה את המקום הרביעי בעולם, אחרי רוסיה, ארצות-הברית וסין. הדירוג במקום ה-11, כממוצע של כלל מרכיבי המדד, נובע מדירוגים נמוכים בתחומים אחרים, כגון כלכלה ומנהיגות. בעבר, דורגה ישראל במקום השמיני במדד זה, בעוד שבמרכיב העוצמה הצבאית הופיעה במקום השני. כלומר, במדד זה היכולות הצבאיות הגבוהות של ישראל מסתירות את השחיקה המהירה במצבה הכלכלי וביכולות המנהיגות. יכולת צבאית לבדה, ללא תשתית כלכלית ומנהיגותית מתאימה, לא תחזיק לאורך זמן ולא תהיה אפקטיבית מספיק.
לסיכום, חרף הקשיים בכימות מרכיב העוצמה הצבאית, אין כל ספק שבתחום הצבאי הגיעה ישראל למוביל ּות הגבוהה ביותר בהשוואה ליתר התחומים. אין הדבר עושה אותה למעצמה גלובלית, אך היא בהחלט מעצמה אזורית. יש לציין כי מבחינת הנטל הביטחוני – חלקו היחסי של תקציב הביטחון בתקציב הכולל – ישראל היא בין המדינות המובילות בעולם, ודורגה במקום השלישי ב-2022, אחרי עומאן וערב הסעודית. הצורך להגדיל שיעור זה משמעותית, שהוכרז עליו לאחרונה, מעיד על החמרת האיומים הדורשים מענה. ומעל לכל, חשוב לזכור כי יתרונותיה היחסיים של ישראל באזור נתונים בסיכון, עקב מגמות התעצמות של המדינות האחרות. כבר כעת, ברי שעוצמתה הצבאית הנוכחית של ישראל אינה מספקת לצורכי הרתעה, וכי יכולות ההגנה שלה מאותגרות כעת במספר חזיתות. אומנם עוצמתה הצבאית של ישראל גבוהה, אבל כפי שאמר נפוליאון, יכולות המנהיגות ואיכות הפיקוד חשובים יותר. התחומים האלה מתבססים במידה רבה על תשתית כלכלית, מדינית וממשלית שהולכת ונשחקת. העוצמה הרכה של ישראל, שמתבטאת במוניטין ובמעמדה של ישראל בעולם, נמצאת במגמת היחלשות מדאיגה, כפי שנראה כבר כעת.
מוניטין, מעמד ועוצמה מדינית
כוחה של מדינה אינו יכול להימדד רק על פי יכולותיה הצבאיות. מדינות ממצבות את עצמן בזירה הבינלאומית, משפיעות על מדינות אחרות ומשפרות את תנאי החיים של אזרחיהן גם באמצעות העוצמה הרכה שלהן – מוניטין, מעמד והישגים מדיניים. בכל מדדי העוצמה הרכה שנבחנו, ישראל נמצאת במגמת ירידה וממוקמת כעת בתחתית מדינות המערב. משתמע מכך, שעוצמתה הרכה של ישראל הולכת ונחלשת, וזאת בטרם יש התייחסות ברורה לשינויים שחלו בעקבות מלחמת "חרבות ברזל".
במדד ה-Best Country, שהוזכר קודם ומודד את התדמית המיוחסת למדינות הנבחנות, ישראל מובילה בנושאי יזמות וחדשנות. בשאר הנושאים, החל מתרבות ומורשת וכלה בפתיחות לעסקים והנאה, היא ממוקמת בתחתית רשימת מדינות העולם. בממוצע הכללי, ישראל דורגה במקום ה-36 ב-2023, וחווה ירידה עקבית מאז פורסם מדד זה לראשונה ב-2016, אז דורגה במקום ה-25. בשני המרכיבים המשקפים עוצמה רכה, ישראל חווה מגמה דומה: בהשפעה תרבותית היא נתפשת במקום ה-47 (לעומת 35 ב-2016), ובמרכיב "המטרה החברתית" – במקום ה-57 (לעומת 39 ב-2021, השנה הראשונה למדידת מרכיב זה). גם במדד העוצמה הרכה של חברת Brand Finance, המשקף את כוח המיתוג של המדינה, יש שחיקה במעמדה של ישראל.
מדד נוסף הקשור לעוצמה רכה ובוחן את נוכחות בינלאומית במישורים ה"רכים" הוא מדד ֶאלַקנו, המדרג את ישראל במקום ה-37 נכון לנתוני 2023, לעומת המקום ה-33 לפני כ-15 שנים. במדד Lowy לנוכחות דיפלומטית, ישראל נמצאת במקום ה-34 נכון לשנת 2023, לעומת המקום ה-29 ב-2016. במדד הדרכונים, המתבסס על רשימת היעדים שבעל דרכון ישראלי יכול להגיע אליהם ללא בקשות לוויזה לא דיגיטלית, ישראל מדורגת מזה תקופה ארוכה בסביבות המקום ה-50.
עוצמה כלכלית
ישראל היא מדינה קטנה ומוקפת אויבים, שמבחינה כלכלית עולים עליה פי כמה. כיוון שכך, היכולות הכספיות לצורכי ההתחמשות הצבאית ומחקר ופיתוח בתחומים נדרשים תלויים במידת התחרותיות של הכלכלה והמשק. מקובל להתייחס לישראל כאל "נס כלכלי". חרף היותה מדינה קטנה, צעירה יחסית ודלה במשאבי טבע, היא עשירה במשאבים כלכליים המבוססים על יכולות אנוש גבוהות – חדשנות, מחקר וכדומה. אומנם לאורך תולדותיה יש לישראל הצלחות מרשימות בתחום הכלכלה, אך המגמה בשנים האחרונות מדאיגה. על אף החדשנות הישראלית, ביצועיה הכלכליים של ישראל ממקמים אותה סביב ממוצע ה-OECD או מתחתיו בכל הדירוגים שנבחנו. התדרדרות המצב הכלכלי של ישראל מתבטאת לאורך עשרים השנים האחרונות באי-שוויון ופערים כלכליים הולכים וגדלים, במדדי תחרותיות הנמצאים בירידה, בפריון עבודה נמוך וביכולת פיתוח בר-קיימא מהנמוכות ביותר במערב. בשנה האחרונה, גם דירוג האשראי של ישראל ירד לראשונה, ודומה שמגמה זו רק תתעצם כל עוד תימשך המלחמה.
כשמדינות ביקשו לדרג עצמן על פי עוצמה כלכלית – למשל, כדי לקבוע מי תימנה עם קבוצת ה-G7/G8 או קבוצת ה-G20 – הקריטריון המסנן היה גודל ה-GDP האבסולוטי. כלומר, גודל התוצר בכללותו הוא שמקנה למדינות את משקלן, ולא ההכנסה לנפש. לגודל התוצר מתאם גבוה עם גודל השטח וגודל האוכלוסין, ועל כן בתחום העוצמה הכלכלית שמורים יתרונות ברורים לגודל. מכאן שממדיה הגאוגרפיים של ישראל ואוכלוסייתה הקטנה יחסית מהווים מגבלות לעוצמתה הכלכלית. בהתאם, ישראל ממוקמת נמוך מאוד במדדים מבוססי GDP, בהשוואה לכלכלות אחרות בעולם.
יש המעדיפים, לפיכך, להתייחס למדד הוותיק של התוצר לנפש (GDP per capita, PPP) כמבטא את העוצמה הכלכלית הסגולית של המדינה. על פי מדד זה, ישראל מדורגת נכון לשנת 2022 במקום ה-34 מתוך 185 מדינות העולם, ובמקום ה-21 בין 38 מדינות ה-OECD. מיקומים יחסיים אלה לא השתנו כמעט מזה שנים רבות. על אף שהיעד שקברניטי המדינה מצהירים עליו מעל עשור הוא לעבור את ממוצע מדינות ה-OECD ולהגיע למקום ה-15 ומעלה, ישראל היתה ועודנה מדורגת מתחת לחציון המדינות החברות בארגון. גם עלייה חדה בתל"ג לנפש בשנים המדוברות לא סייעה בהשגת היעד.
מקובל להעריך עוצמה כלכלית גם לפי דירוג אשראי ומדדי תחרותיות. לאחרונה, הורידה חברת מודי'ס את דירוג האשראי של ישראל לראשונה במדד שלה, וחברת Standard & Poor עשתה כמוה זמן מה לאחר מכן. דירוג האשראי משקף את מידת הביטחון שיש למשקיעים בחוסנה הכלכלי של ישראל וביכולתה לשלם את חובותיה. הורדת הדירוג הורידה את ישראל למקום ה-34 בין המדינות בעלות חוב מדורג. במקביל, במדד התחרותיות של IMD, ישראל ירדה מהמקום ה-17 ב-2010 למקום ה-23 ב-2023. המדד החשוב יותר, של תחרותיות בת-קיימא, נדיב אף פחות מכך כלפי ישראל, ומציב אותה בתחתית מדינות ה-OECD, ובמקום ה-45 מתוך 180 מדינות העולם. ישראל מדורגת בתחתית הרשימה בכל מרכיבי מדד זה, למעט הון אינטלקטואלי. כשמכון Solability, המחשב את המדד, מונה צעדים נדרשים כדי לשפר תחרותיות בת-קיימא, מושם דגש על איכות החינוך, על חירויות ודמוקרטיה, על מערכת משפט יעילה ובלתי תלויה, על שוויון (למשל, הכנסה שווה מעבודה), על חוסן חברתי, על בריאות בסיסית, ועל חופש דת וחופש מדת.
נקודת חולשה מרכזית של ישראל, מבין מרכיבי העוצמה הכלכלית, היא שיעור הפריון או צמיחת התוצר לעובד. הפריון בישראל ב-2022 היה כ-12% מתחת לממוצע ה-OECD, על אף שיעור פריון גבוה במגזרים המתוחכמים, המהווים כ-10% מהמשק, ועקב שיעור נמוך בכ-40% מממוצע ה- OECD בשאר המשק. הדבר מוסבר גם על-ידי השקעה ממשלתית מעטה יחסית בתשתיות ובתקציבים אזרחיים שונים, אך בעיקר על-ידי רמת החינוך שאינה הולמת את הצרכים העסקיים ומתאפיינת בחוסרים.
על פי מדדי התחרותיות ומדדי התוצר לנפש, ישראל טרם הגיעה ליעדים שהצהירה עליהם. על כך גם מכביד הדירוג שניתן בנוגע לחוסנה הכלכלי – יכולת ההתאוששות של המשק תחת משברים ומהלומות מסוגים שונים. על פי מדד זה, המתפרסם מטעם חברת הביטוח FM Global ומשמש כלי לחברות המעוניינות לבצע פעילות עסקית בישראל, ישראל מדורגת עתה במקום ה-37 (לעומת המקום ה-29 בשנים 2014 ו-2016). מרכיב החוסן הכלכלי חשוב פי כמה וכמה עבור מדינה הנתונה לסיכוני שיבושים והפרעות גדולים מאשר במדינות המתחרות. חולשותינו בתחום החוסן הכלכלי וביכולת ההתמודדות עם איומים כגון אסונות טבע, שריפות וסייבר, קשורות גם ליכולת המשילות של המדינה, שעל פי מדד זה נוגעת לתחומי המאבק בשחיתות, איכות התשתיות וקיבולת שרשרת האספקה. ממד החוסן, במובנו ככושר התאוששות, הוא אקוטי אף יותר לגבי מצבה של ישראל כיום, כאשר המערכות הלאומיות שנפגעו במלחמת "חרבות ברזל" נדרשות למרות זאת לבלום את הפגיעות ולחולל מפנה אל צמיחה והתעצמות מחודשים. דבר זה יותנה בצורה חזקה במידת כושר ההתאוששות הנוכחי של המדינה.
תחום נוסף שחוסנה של ישראל מוטל בו בספק, הוא תחום האנרגיה. במדד טרילמה של מועצת האנרגיה העולמית (World Energy Council), ישראל דורגה בשנת 2023 במקום ה-35. על אף משאבי הגז הטבעי האצורים, שדירגו את ישראל במקום העשירי ברכיב זה, הדירוג הכללי של ישראל ירד עקב מדד סיכון משאבי האנרגיה, שישראל מדורגת בו במקום ה-79. משמעות הדבר, מועצת האנרגיה העולמית מכירה בעתודות האנרגיה הגדולות של ישראל, אך מכירה מנגד גם בסיכונים האנרגטיים הגבוהים שהמדינה נתונה בהם.
הון אנושי
בתפישתה העצמית, ישראל רואה במשאב האנושי את החשוב שבמשאביה, והדבר אמור להתבטא בביצועיה כמו גם בהשקעה בטיפוחו של משאב זה. בעידן הנוכחי, מדע וטכנולוגיה נמצאים בתאוצה אדירה, ובהתאם, גדלה גם חשיבותן של יכולות טכנולוגיות וחדשנות. המשאב האנושי בתחומים אלה מקרין על עוצמתה הצבאית של מדינה, וישתקף גם בעוצמתה הכלכלית.
ככלל, מצבה של ישראל במדדים הטכנולוגיים הוא טוב – ואף למעלה מכך. בשני מדדים (סטנפורד ו-Tortoise Media) העוסקים בפיתוח, מחקר ועשייה בתחום הבינה המלאכותית, ישראל מדורגת בעשירייה הראשונה, ונירמול של המדד לנפש מביא אותנו למקום השני בעולם, אחרי סינגפור. עם זאת, במרכיבים של מדד Tortoise הנוגעים לתשתית פיזית, כמו פרישת קווי תקשורת מהירים, אנו מדורגים רק במקום ה-30. גם במדד החדשנות העולמי של הארגון הגלובלי לקניין רוחני (World Intellectual Property Organization, WIPO) משתקף מצב דומה – במרכיב התשומות ישראל מדורגת במקום ה-21, אך הדירוג עולה למקום ה-13 במרכיב התמורות.
אוכלוסייתה הקטנה של ישראל מגבילה את יכולת הגדלת ההון האנושי שלה, וגם אם קיימת מדיניות לביסוס ואף לחיזוק יתרונותיה בתחום זה, השגת המטרה מותנית בהגדלה כמותית, ובעיקר איכותית, של מעגל העוסקים בתחום. כלומר, שימור יתרונה היחסי של ישראל בתחומי הטכנולוגיה, המדע והחדשנות תלוי באופן קריטי באיכות מערכת החינוך וההשכלה שלה. חשיבות ההצטיינות בתחומים אלה קשורה ליכולת המדינה לצמוח כלכלית, ובאופן ישיר ועקיף גם ליכולות הביטחוניות שלה, שמימונן דורש משאבים ניכרים.
מצבנו בדירוגים בתחום החינוך אינו אחיד. במסגרת ההשכלה היסודית, מבחני פיז"ה ממקמים את ישראל בתחתית מדינות ה-OECD, וזאת למרות שאוכלוסיות חלשות מסוימות, בעיקר בנים חרדיים, מוחרגות מהבחינה. ההוצאה לתלמיד בישראל אינה גבוהה אך סך ההוצאה גבוה, בין השאר עקב ריבוי זרמי חינוך וחוסר יעילות של מערכת החינוך בכללותה. המדדים מראים שמספר שנות הלימוד בארץ הוא גבוה, שמעטים בלבד אינם רוכשים השכלה תיכונית ושרבים מגיעים להשכלה אקדמית. עם זאת, מדדים המבטאים איכות השכלה מצביעים על חוסרים: רמת ההשכלה הבסיסית אינה מספיקה, וכלל אינה מגיעה לנתח הולך וגדל באוכלוסייה. בחינוך הממלכתי, רמת ההשכלה הבסיסית סבירה; אבל בחינוך הממלכתי-דתי, במגזר הערבי ובקרב בנות חרדיות, רמת ההשכלה נמצאת בשפל גדול, ויש שאפילו אינם זוכים לה כלל.
באשר להשכלה אקדמית, איכות האוניברסיטאות בארץ טובה, ומי שלומד בהן ומשכיל – יוצא נשכר. במדד ההשכלה של הבנק העולמי, המהווה מרכיב במדד הפיתוח האנושי של האו"ם (Human Development Index, HDI) אנחנו שייכים לקבוצת המדינות המובילה במספר שנות השכלה לבוגרים. עם זאת, חשוב לזכור כי מדובר על חלקים מסוימים בלבד מכלל האוכלוסייה, בעיקר משום שהניסיונות להגדיל את השתתפותו של המגזר החרדי בהשכלה הגבוהה נכשלים, והחלק מתוכו שזוכה להשכלה אקדמית איכותית הולך ונשחק.
נחיתותה של ישראל בתחום החינוך, בהשוואה אפילו למדינות שמעולם לא היו להן יומרות בתחומי החינוך, מחייבת מחשבה. על פי ה-OECD ישראל נמצאת במקום הגרוע ביותר מבין מדינות הארגון בהשקעה בחינוך לגיל הרך. נוכח קבועי הזמן הארוכים שבין ההשקעה בחינוך לתשואה בחדשנות – ניזקה של הנחשלות הישראלית בחינוך יורגש ודאי בהמשכו של עשור זה ולאחריו.
חוסן חברתי
חוסן חברתי נבחן בדוח זה על-ידי מדדים הבוחנים פערים חברתיים–כלכליים, אי- שוויון בהזדמנויות ורמות של עוני ואיכות חיים. ישראל מובילה במרכיבים כמו אבטלה נמוכה, תשתיות מים וסניטציה, תוחלת חיים ונגישות להשכלה גבוהה. לעומת זאת, ישראל אינה מקבלת דירוג גבוה בתחומים של ביטחון אישי, שחיתות ורמת תשתיות, וכך נכון גם לאי-שוויון בהכנסה, בנגישות לחינוך יסודי ותיכוני ובהזדמנויות כלכליות. במרבית המדדים שנבחנו, ישראל מדורגת בין העשירייה השלישית והרביעית. הנושא המדאיג ביותר העולה ממדדים אלה, ומהווה את הסכנה הגדולה ביותר לחוסנה החברתי של ישראל, הוא ככל הנראה האי-שוויון ההולך וגדל וחוסר הנגישות של מגזרים גדולים לחינוך יסודי ותיכוני בסיסי ואיכותי, המאפשר השתלבות בכלכלה מתקדמת.
המונח "אי-שוויון" מופיע בישראל בהקשרים רחבים יותר מאשר אי-שוויון כלכלי גרידא. תופעות של פיצול וקיטוב של החברה יוצרות בעיה המכונה "שסעים בחברה הישראלית", ונתפשת בתור האתגר המשמעותי ביותר שלה. השסעים הללו, כפי שמתחיל להתברר בשנים האחרונות, מתגברים ככל שגדלים האי-שוויון הכלכלי והאי-שוויון בחינוך ובנגישות לתשתיות.
ממדי האי-שוויון הכלכלי והאי-שוויון בחינוך בישראל הם מהגדולים בעולם המערבי. הסיבה העיקרית לכך היא שבישראל של שני העשורים האחרונים התפתחו זו בצד זו שתי כלכלות, שיש ביניהן מעט אינטראקציה, ושקצב התפתחות שונה הביא לבידול הולך וגדל זו מזו. האחת היא כלכלה מחדשת, "מדינת הסטארט-אפ", המתאפיינת באוניברסיטאות מחקר מובילות ובחדשנות בתחומי הסייבר, הביוטק ועוד. האחרת היא כלכלה מתחדשת, האופיינית למדינות שאינן מקבלות את הכלים והתנאים לעבוד במשק גלובלי, טכנולוגי ומתקדם. חלק זה של ישראל הוא עצום בגודלו, וחלקו היחסי הולך וגדל, כך שהוא הופך לנטל כבד יותר ויותר המושך את ישראל כלפי מטה.
הכלכלה המחדשת, אשר בבסיסה ומטבעה היא חלק מהכלכלה הגלובלית, מאופיינת בפריון עבודה גבוה מאוד, מייצרת עושר רב ומושכת אליה השקעות גדולות וכישרונות רבים. חלים עליה כללי רגולציה מקלים והיא מאופיינת בשכר גבוה של עובדיה בזכות רמת הפריון הגבוהה שלהם ובשל מחסור בעובדים.
הכלכלה המתחדשת, לעומת זאת, מעמידה בפני המדינה אתגר. כלכלה זו מתאפיינת ברמת פריון נמוכה מאוד – כמחצית מזו של הכלכלה המחדשת. יתר על כן, הפריון של ענפיה העיקריים בישראל – שירותים, בנייה, לוגיסטיקה וכיוצא באלה – נמוך משמעותית מהענפים המקבילים במדינות מפותחות אחרות. זוהי כלכלה מקומית מאוד בתפישותיה, והיא כפופה לרגולציה מכבידה ולמיסוי כבד יותר מזה המוטל על הכלכלה המחדשת. שכרם של רוב העובדים בה נמוך יחסית, בהתאם לרמת הפריון הנמוכה וריבוי העובדים. אולם חולשותיה של הכלכלה המתחדשת הן גם הזדמנות: היא יכולה לשמש מקור לצמיחה כלכלית, בתנאי שתאמץ את נוהלי העבודה והטכנולוגיות המיטביים הקיימים בעולם, ותשפר את רמת הפריון שלה.
תופעת השסעים בחברה, המבטאים קיטוב ופיצול על רקע עדתי, דתי, מעמדי ואידאולוגי, חופפת במידה מסוימת לשתי הכלכלות הללו. ככל שלכידות חברתית– לאומית מהווה גורם של חוסן, הרי שסדקים בלכידות, כפי שמבטאים שסעים אלה, מחלישים את המדינה.
אחד ממרכיבי מדד התחרותיות הבת-קיימא של מכון Solability הוא ההון החברתי, אשר נמדד על-ידי אינדיקטורים כמו הוגנות בהכנסה, נגישות לשירותי בריאות, שוויון מגדרי, חירויות, שיעורי פשע ומדדי שביעות רצון. במרכיב זה של המדד, ישראל מדורגת כעת במקום ה-60 מבין 180 מדינות (לעומת המקום ה-53 ב-2022). גם במדד השבריריות של מדינות, שמפרסם מכון Fund for Peace, נכללים מרכיבים של חוסן חברתי: מבנה ומידת מגובשות האליטות (ישראל מדורגת במקום ה-126) ומגזרים הסובלים מתחושת קיפוח (ישראל מדורגת במקום ה-123). מחקרים אחרים הראו קשר בין לכידות, תמיכה הדדית ואמון במוסדות במדינה לבין צמיחה בת-קיימא. נפנה כעת לקבוצה של מדדים שבודקים את יעילות המשטר, מידת הדמוקרטי ּות שלו והאפקטיביות שלו.
ממשל ומשילות
הון ממשלי נמדד לפי אפקטיביות הממשל, יעילותו, יכולתו לאכוף את החוק ואמון הציבור בו. חשיבותו נובעת מכך שמנגנונים אלה אמורים להפעיל את משאבי המדינה לסוגיהם כדי לממש את היעדים המדינתיים והחברתיים שלה. לפי הבנק העולמי, דורגה ישראל לאורך השנים באמצע העשירייה השלישית במידת אפקטיביות הממשל שלה; אך בהתאם למגמה הכללית בשנים האחרונות, בשנת 2022 הדירוג היה במקום ה-31, לעומת המקום ה-22 בשנת 2017.
אחד הגורמים השוחקים בצורה מוחשית את יעילות הממשל, ופגיעתם בכלכלה ובחברה ניכרת, הוא השחיתות. בדוח זה מובאים שני מדדים להערכת חריפותה של השחיתות, ובשניהם מיקומה של ישראל תנודתי מעט, אך נשאר לאורך השנים באותה סביבה. במדד השליטה בשחיתות (Control of Corruption) של הבנק העולמי לשנת 2022, ישראל מדורגת במקום ה-45. מדד CPI, המבטא את תפישת השחיתות במדינה ומפורסם על-ידי מכון Transparency International, דירג את ישראל במקום ה-33 בשנת 2023. יחד עם זאת, בעקבות אימוץ אמנות בינלאומיות ללוחמה בשחיתות ובהון שחור, הוקמו מוסדות לטיפול בחלק מהנושאים, ובאלה ניכר השיפור. במדד הלוחמה בהלבנת הון ובמימון טרור של מכון המשילות בבאזל, בשנת 2019 דורגה ישראל במקום העשירי מבין 125 מדינות, לאחר שאימצה אמנות בתחום. זהו שיפור עצום לעומת שנת 2012, אז היתה במקום ה-38. עם זאת, בינתיים חלה נסיגה במיקומה של ישראל בדירוג, וב-2023 היא ירדה למקום ה-15.
משטר ודמוקרטיה
מעמדה של ישראל בתחום המשטר הדמוקרטי, הכולל מאפייני דמוקרטיות ליברליות כגון זכויות בסיסיות, חירויות אישיות וזכויות אזרח, הוא נמוך לאין ערוך בהשוואה למדינות המתקדמות. ישראל נמצאת במקום ה-44 במדד הדמוקרטיה V-DEM של אוניברסיטת גטנבורג בשבדיה; במרכיב החירויות של המדד היא מדורגת במקום ה-47, ובמרכיב האלקטורלי – במקום ה-31. השנה, ירד דירוגה של ישראל במדד זה מ"דמוקרטיה ליברלית" ל"דמוקרטיה אלקטורלית+". במדד הדמוקרטיה של שבועון האקונומיסט הבריטי, ישראל מסווגת כבר שנים ארוכות כ-Flawed Freedom House ומדורגת במקום השלושים בעולם. במדד ,Democracy לדמוקרטיה, דורגה ישראל ב-2024 במקום ה-78 מבין 210 ישויות, אך היא עדיין מאופיינת כדמוקרטיה מלאה. גם מדדים אחרים המתייחסים לחירויות מעניקים לישראל דירוג נמוך. למשל, בתחום חופש העיתונות, מדד הארגון "עיתונאים ללא גבולות" (Reporters Without Borders, RSF), שהוא מדד סובייקטיבי, דירג ב-2023 את ישראל במקום ה-97 מתוך 180 מדינות. מקום דומה, בעשיריות ה-9 עד ה-11, היה שמור לה במשך 15 השנים האחרונות.
אמון הציבור במנגנוני המדינה נתפש כנדבך חיוני במרקם הסדר החברתי. מידת אמון הציבור הישראלי בנבחריו היא נמוכה במיוחד בקרב מדינות מפותחות. על פי הפורום הכלכלי העולמי (World Economic Forum, WEF) היא דורגה במקום החמישים מבין 137 מדינות העולם בשנים 2017–2018. בו בזמן, האמון במוסדות מערכת המשפט, הצבא ורשויות המדינה בישראל גבוהים בצורה משמעותית ממידת האמון בנבחרי הציבור. במדד ה-OECD לאמון הציבור בממשלה, דורגה ישראל במקום ה-24 בשנת 2021, על סמך שיעור תמיכה של 44 אחוזים בממשלה. נתונים זה נתמכים בתוצאות סקרים שבוצעו בישראל (למשל, על-ידי המכון לדמוקרטיה והמכון למדיניות העם היהודי), המשקפים שיעורי תמיכה נמוכים בנבחרי הציבור, במוסד הכנסת ובממשלה, אך תמיכה גבוהה יותר במוסדות המדינה האחרים; צה"ל, למשל, זוכה לשיעור תמיכה של 75 אחוזים. המשבר הפוליטי–החברתי החריף שפקד את ישראל ב-2023, ואשר התקרב לכדי מלחמת אזרחים לא אלימה, חשף ספקנות כלפי מוסדות מדינה ואף התנגדות לפעולתם, וביטויי ההתנגדות והמחאה חשפו את עומק האי-אמון שקיים בתוככי החברה הישראלית.
רשימת מקורות
דברי ראש הממשלה נתניהו לרגל הצטרפות ישראל לארגון ה-OECD (מסיבת עיתונאים, 10.5.10) https://www.gov.il/he/Departments/news/speechoecd100510
מכון ראות, "קפיצת מדרגה" – ישראל 15, 2011. http://www.reut-institute.org/Default.aspx?SubjectId=126
הורוביץ, א' וברודט, ד'. ישראל 2028: חזון ואסטרטגיה כלכלית-חברתית בעולם גלובלי. מוסד שמואל נאמן, הטכניון, חיפה, 2008. https://www.neaman.org.il/Israel-2028-Vision-Strategy-Economy-Society-Global-World-Heb
Cooley, A. and Snyder, J. (eds.) Ranking the World: Grading States as a Tool of Global
Governance. Cambridge: Cambridge University Press, 2015. Ferguson, N. “Power.” Foreign Policy, vol. 134, 2003, pp. 18–22.
Nye, J. S. “Public Diplomacy and Soft Power.” The Annals of the American Academy of Political and Social Science, vol. 616, 2008, pp. 94–109.
Rothman, B. S. “Revising the soft power concept: what are the means and mechanisms of soft power?” Journal of Political Power, vol. 4, 2011, pp. 49–64.
לקריאה נוספת
ארד, ע' (עורך). מאזן החוסן והביטחון הלאומי, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2001.
ארד, ע', ארד, ר' ופלדמן, ד'. "ישראל בראש? מצבה של ישראל בשבעת עמודי העוצמה במבט בינלאומי משווה", דוח למכון ללימודי ביטחון לאומי, תל אביב, 2019 ,INSS.
פישמן, א'. "הטבלה האמיתית לא משקרת", ידיעות אחרונות, 15.3.2019.
Chuwattananurak, W. “China's Comprehensive National Power and Its Implications for the Rise of China: Reassessment and Challenges”, Paper presented at the CEEISA- ISA 2016 Joint International Conference at Faculty of Social Sciences, University of Ljubljana, Ljubljana, Slovenia, 2016.
Cline, R. S. World power assessment 1977. Washington, DC: Center for Strategic and International Studies, 1977.
Davis, K. )ed.( The Governance by indicators: global power through classification and rankings. Oxford University Press, 2012.
Florida, R. The Flight of the Creative Class: The New Global Competition for Talent, HarperCollins, 2005.
