מבוא: על מדדים ודירוגים

מוכרת האמירה כי אם אין אפשרות למדוד דבר מה באופן כמותי, לא ניתן לומר עליו דבר בעל משמעות. הצורך במדידה כמותית הוא מובן מאליו במדעים המדויקים, אולם גם בתחומי המדינה והממשל יש תועלות ממדידה. כשהעיסוק בנושאי פעילות האדם הפך למעשי ואף לתכליתי, גם הצורך במדידה וכימות הפך ממשי. השתכללות המדידה בתחומים חברתיים וכלכליים, ובאלה המשיקים להם, הביאה להיצע הולך וגדל של נתונים, והתלוותה לכך גם השתכללות מתודולוגית בכל הקשור לעיבוד הנתונים וניתוחם. כתוצאה מתהליכים אלה נוצר שפע עצום של נתונים גולמיים ומעובדים, שהיקפו ממשיך להתרחב עם הולדתן של שיטות איסוף ומדידה חדשות מבוססות טכנולוגיות מתקדמות. היצע הנתונים הוא חלון הזדמנויות למדינות ולגופים בינלאומיים לנתח התרחשויות ותהליכים ברמה המקומית וברמה העולמית. אחת הדרכים לניהול ולניתוח של המידע הרב היא בניית מדד – ערך כמותי המחושב על בסיס נתונים באמצעות נוסחה קבועה, ומאפשר קיבוץ נתונים מגוונים, נרמול שלהם, השוואה ביניהם וניתוח שלהם.

תופעות נמדדות

זמינות הנתונים בעשורים האחרונים הביאה לפיתוח ולאימוץ של מדדים חדשים, אשר ניתוחם יכול להניב מסקנות תיאורטיות ומעשיות. בשנים האחרונות מספר המדדים גדל מאות מונים, וכמעט לכל תופעה קיים מדד. די להסתכל ברשימת המדדים המוזכרים בדוח זה כדי להתרשם מהמגוון הרב של התופעות הנמדדות. עם זאת, ישנן מספר תופעות שנודעת להן מרכזיות בניסיון להבין את מצבה של מדינה.

עוצמה

על אף הוויכוח התיאורטי בדבר הגדרתה של עוצמה, מרכיביה והדרכים למדידתה, יש הסכמה בדבר החשיבות שבמדידה שלה. לצורך דוח זה, עוצמה מייצגת את יכולתה של מדינה להשפיע על מדינות אחרות. השפעה זו יכולה להיות מושגת באמצעים של הפעלת כוח, או אז היא תיחשב ל"עוצמה קשה", ולחלופין יכולה להיות מושגת באמצעים לא כוחניים כמו שכנוע, יצירת שיתוף פעולה, רתימה ובניית הזדהות – ואז היא תיחשב ל"עוצמה רכה". בעוד שעוצמה קשה נמדדת בראש ובראשונה ביכולות צבאיות פיזיות של מדינה, קיימים מדדים הכוללים בה גם אספקטים כלכליים, כיוון שאמצעי לחץ כלכלי הפכו כיום לערוץ פעולה מקובל בזירה הבינלאומית. עוצמה רכה, לעומת זאת, היא מושג שמאפשר טווח רחב יותר ומגוון יותר של מרכיבים, שעשויים לכלול אספקטים כמו תרבות וערכים פוליטיים (,Nye 2008), פילנתרופיה (2011 ,Rothman) ועוצמה פסיכולוגית ולגיטימציה (2003 ,Ferguson). עם זאת, על אף המאפיינים השונים של שני סוגי העוצמה, קיימים ביניהם יחסי גומלין המקשים לעיתים להבחין בין השפעותיהם.

תחרותיות

תכונת התחרותיות, הדוחפת כלכלות ומדינות קדימה, יוחדה כמושג מפתח להבנת עוצמה כלכלית על-ידי הכלכלן מייקל פורטר, איש אוניברסיטת הרווארד. מתוך הכרה בחשיבות התכונה, הפורום הכלכלי העולמי (World Economic Forum, WEF) פיתח את מדד התחרותיות – Global Competitiveness Index (GCI). מדדים נוספים בתחום הם מדד התחרותיות הבת-קיימא (GSCI) ומדד התחרותיות של המכון הבינלאומי לפיתוח ניהול (International Institute for Management Development, IMD). בנוסף, פותחו גם מדדי תחרות ממוקדים יותר לתחומים ספציפיים, כמו טכנולוגיה או משאבי אנוש.

חוסן חברתי וקידמה חברתית

תפיסת הקידמה החברתית כבעלת תפקיד כלכלי קודמה על-ידי כלכלנים זוכי פרס נובל כמו אנגוס דיטון, ג'וזף סטיגליץ ואמרטיה סן, לאחר שהבינו, כפי שניסח זאת מייקל פורטר, שצמיחה כלכלית לבדה אינה מספיקה כדי לקדם חברות ולשפר את איכות החיים של אזרחיהן. כדי לשקף תכונות בתחומי החברה, הרווחה, החינוך ועוד, פותחו מדדי שלומו ּת (wellbeing) המשמשים כיום כלים בידי ארגונים בינלאומיים, כמו הבנק העולמי או קרן המטבע הבינלאומית (International Monetary Fund, IMF), להבחנה בין מצבן של מדינות שונות ולתמיכה בתהליכי קבלת החלטות. המדדים בתחום זה כוללים, בין השאר, את מדד הפיתוח האנושי (Human Development), מדד הקידמה החברתית (Social Progress), מדד ה-Wellbeing של ה-OECD וגם מדד האושר של האו"ם.

חדשנות

אנו חיים בעידן של התפתחות טכנולוגית מהירה, שהפך את תכונת החדשנות לרלבנטית מאוד לאפיון מדינות ולהתפתחותן. בהעדר מדד בודד מרכיבי חדשנות, יזמו גורמים שונים יצירת מדדים מורכבים שאומדים את מידת החדשנות של מדינות. בין אלה ניתן למנות את ה-Global Innovation Index (GII) של הארגון העולמי לקניין רוחני (World Intellectual Property Organization, WIPO) ומדד החדשנות של חברת בלומברג. כיוון שמדדים של גופים שונים בנויים ממרכיבים שונים, אין זהות בין המדדים. משמעות הדבר אינה כי אחד מהם מודד טוב יותר מהאחר, אלא שכל מדד מורכב על פי היגיון ושיטה משל עצמו, ונותן למשתמשים זווית ראייה אחרת.

שחיתות

תופעות של שחיתות נתפסות כפוגעות בעוצמתן ומעמדן של מדינות, ועל כן יש עניין למדוד לא רק את רמת השחיתות הקיימת, אלא גם עד כמה מדינה נתפסת כמושחתת. בהתאם, קיימים מדדים הבוחנים את שתי התכונות, וביניהם מדד בקרת השחיתות של הבנק העולמי ומדד תפישת השחיתות (Corruption perception index) של ארגון השקיפות הבינלאומי (Transparency International Association).

סוגי מדדים

אינדיקטורים (Indicators)

אלה הם ערכים כמותיים המודדים תכונה, אשר יש לה קשר אמפירי לתופעה מסוימת, והיא מהווה סימן מעיד לתופעה על סמך מתאם ישיר ומובהק עמה. במקרים רבים לא קיימת סיבתיות ישירה בין התכונה לתופעה, והתוקף למדידה נשען אך ורק על מתאם גבוה. פעמים רבות, אינדיקטורים משמשים מרכיבים של מדדים אחרים, אך הם יכולים גם לשמש מדדים בפני עצמם – האינדיקטורים "תוצר לאומי גולמי" (תל"ג) ו"תוצר לנפש" הם דוגמאות לכך.

מדדים אובייקטיביים (Objective indices)

מושתתים על מדידה כמותית של תופעה. הם יכולים להיות מבוססים על אינדיקטור יחיד, או על שקלול של מספר אינדיקטורים יחד.

מדדים סובייקטיביים (Subjective indices)

מבוססים על נתונים שהופקו מראיונות, סקרים ואמצעים דומים שמטרתם לברר עמדות של נשאלים. כדי לעקוף בעיות מובנות של נתונים מסוג זה, פותחו שיטות מדידה משוכללות, המשוות נתונים ממספר מקורות ויוצרות גם מדדי שגיאה. למרות זאת, מדדים אלה עדיין נחשבים מדויקים פחות מאשר מדדים אובייקטיביים, למעט במקרים שהתכונה הנמדדת היא עמדתם של הנשאלים. דוגמאות למדדים מסוג זה, המוזכרים בדוח, הן מדד האושר של האו"ם ומדד אמון הציבור בממשלה.

מדדים מורכבים (Composite indices)

בנויים ממקבצים של מדדי משנה, שיכולים להיות אובייקטיביים או סובייקטיביים, שכל אחד מהם מקבל משקל שונה בחישוב. כך מתאפשרים מדידה ואפיון של תופעות מגוונות שמדד בדיד וצר אינו חובק אותן. מדדים אלה התפתחו כיוון שמדינות וארגונים בינלאומיים נדרשו לקבל החלטות על בסיס תכונות שעד אותה עת לא היתה דרך מקובלת למדידתם. מדד העוצמה הרכה המוזכר בדוח הוא דוגמא למדד מסוג זה.

דירוגים (Rankings)

מכל מדד נגזר גם דירוג – רשימת המדינות או הארגונים הנמדדים, מסודרים בסדר יורד. במקרים רבים, כפי שנראה בהמשך, הופך הדירוג, המשקף את מצב המדינה או הארגון ביחס למקביליהם, לבעל חשיבות ציבורית ופוליטית גבוהה יותר מאשר המדד עצמו. כאשר בוחנים מדדי עוצמה צבאית של מדינות יריבות, למשל, ברור כי יותר מאשר הציונים הנומינליים של כל אחת מהן, ההשוואה ביניהן היא הרלבנטית והמעניינת. הדבר נכון גם בין ידידות ובעלות- ברית: זיהוי מדינות מובילות בתחום מסוים מאפשר למדינות אחרות ללמוד מהן. לבסוף, דירוג משקף לא רק מצב נקודתי של מדינה, אלא, באמצעות מעקב לאורך מספר שנים, גם את מגמת ההתקדמות שלה יחסית לשאר מדינות העולם, שגם מצבן הוא דינמי ודירוגן משתנה. בשל חשיבותם הרבה של דירוגים, דוח זה מציג עבור כל מדד את מיקומה של ישראל בדירוג העולמי.

השפעת מדדים ודירוגים על פוליטיקה ועל יחסים בינלאומיים

בספרם Ranking the World, שראה אור בשנת 2015, אלכסנדר קולי וג'ק סניידר עמדו על תופעה מעניינת: השימוש בדירוגים, כלומר מיקומה של מדינה בהשוואה לאחרות בתחום מסוים, הפך למגרש שמתחרים בו מנהיגים ומדינות. דירוגים השוואתיים בין מדינות, אשר שימשו בעבר בעיקר אנליסטים ועיתונאים, קיבלו תפקיד בזירה הבינלאומית והפכו לשפה משותפת (lingua franca) המשמשת לניסוח יעדים ומטרות. השימוש בהם התרחב וקנה לו אחיזה לא רק בקרב מדינות אלא גם בסוכנויות ממשל בינלאומיות, שהופכות לא אחת לספקיות המחקרים והדירוגים. במצב החדש שנוצר, הדירוגים לא רק מתארים את המציאות אלא גם מעצבים אותה.

קולי וסניידר מביאים בספרם מספר דוגמאות מן השנים האחרונות לכך שדירוגים בינלאומיים מכוונים מדיניות ומשפיעים על מעמדן הפוליטי של מדינות. כך, למשל, יום לאחר בחירתו בשנית ב-2012, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הכריז כי הוא מציב כיעד את שדרוג רוסיה מהמקום ה-120 למקום החמישים במדד הקלות לביצוע עסקים (Ease of Doing Business Index, DBI) של הבנק העולמי. בכך, למעשה, פוטין קיבל את מדד ה-DBI בתור מקור סמכות אמין להערכת מידת השחיתות הבירוקרטית בארצו, על אף שרוסיה הרשמית סירבה להכיר בדירוגים בינלאומיים אחרים. במקרה אחר מאותה תקופה, חברת Standard & Poor (S&P) החליטה להוריד את דירוג האשראי האמריקאי, שעד אז היה מושלם (AAA). בתור דוגמא לכוחם של דירוגים, מחברי הספר משתאים מיכולתה של חברה פרטית להשפיע בצורה כה משמעותית, נרחבת ועמוקה על מעצמה בסדר גודל של ארצות-הברית.

גם בישראל ראינו כיצד דירוגים משחקים תפקיד בזירה המדינית. כשהיה בנימין נתניהו ראש האופוזיציה, הציג כוונה לחולל רפורמה במערכת החינוך, בהשראת מדינות מובילות בעולם. בתור יעד מדיד לתוכניתו, הוא הציב דירוג של ישראל בין עשר המדינות המובילות בתחום. ב-2010, בהיותו ראש ממשלה, נתניהו הפנה מבטו אל מדד ההכנסה לנפש, וקבע שעל ישראל להגיע למקום ה-15 בו. גם גופים אחרים הגדירו למדינת ישראל יעדים לפי מדד זה: בשנת 2006 מכון ראות הציג את חזון "ישראל 15", לפיו תוך 15 שנים ישראל תגיע למקום ה-15, ראשית במדדי איכות החיים, ובהמשך במונחי תוצר או הכנסה לנפש. גם היעד של קבוצת "ישראל 2028", שהגישה תוכנית לראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, היה להימנות עם 10–15 המדינות המובילות במדד התוצר או ההכנסה לנפש.

דוגמאות אלה ממחישות כיצד, במקרים רבים, הנתון החשוב הוא לא הציון הנומינלי הניתן למדינה במדד מסוים, אלא מקומה בדירוג היחסי של המדד. אך חשיבותם הגוברת של דירוגים אינה רק בתור כלי להגדרת יעדים ארוכי-טווח, אלא בתור ייצוג של הובלה ועוצמה בזירה הבינלאומית. מקום גבוה בדירוג מקנה למדינה יוקרה והשפעה, משקף הצטיינות ועוצמה ותורם למוניטין שלה, אם בתור מקור הרתעה ליריבותיה ואם בתור מקור השראה לבנות בריתה.

להובלת דירוג של מדד מסוים יכולות להיות גם משמעויות פרקטיות: המדינות המובילות בדירוגים חשובים נוהגות להקים לעצמן "מועדונים סגורים" המתווים מדיניות בינלאומית בתחומים שונים ונעשים לכוח בינלאומי בזכות עצמם. בין קבוצות אלה מצויים ה-G7/G8 וה-G20, המאגדים את המדינות המובילות בדירוגים הכלכליים; ומועדון ה-P5, המורכב מחמש החברות הקבועות ובעלות זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם, אשר במסגרת חברותן גם ב"מועדון הגרעיני" מורשות להחזיק בארסנל גרעיני תחת אמנת האי-הפצה. בכל המקרים הללו, עצם הובלת הדירוג והחברות ב"מועדון" הנובעת מכך, הם מקור עוצמה – אם בפריבילגיות שהוא מעניק ואם ביכולת להשפיע ולתאם עם מנהיגים אחרים.