בסקרים הארציים של אמצע אוקטובר 2026 גוש נתניהו מקבל בממוצע כ־51 מנדטים מתוך 120, כ־42.5%. בסקר שלנו, בקרב מי שבחרו מפלגה, הוא מקבל כ־38% בממוצע חמשת המרחבים. הפער נראה גדול, אבל רובו נובע מכך ששני הסקרים מודדים אוכלוסיות שונות.

1. אין בסקר שלנו מצביעים ערבים. בסקרים הארציים המפלגות הערביות מקבלות כ־13 מנדטים. כשמוציאים אותן, חלקו של גוש נתניהו מבין המנדטים של המפלגות היהודיות עולה לכ־48%.

2. כמעט אין בסקר שלנו חרדים. ש״ס ויהדות התורה מקבלות בסקרים הארציים כ־15 מנדטים יחד, ובמרחבים שלנו רק 1%–4.5% מהקולות. המפלגות החרדיות הן חלק מרכזי מכוחו הארצי של גוש נתניהו. כשמוציאים גם אותן, חלקו של הגוש יורד לכ־39%.

3. אחוז החסימה. בסקרים הארציים המילואימניקים ועמך ישראל אינם עוברים את אחוז החסימה ולכן אינם מקבלים מנדטים. בסקר שלנו הם מוצגים באחוזים, ועמך ישראל נספרת בגוש נתניהו. התיקון הזה משאיר את חלקו של הגוש סביב 39%.

4. מה שנשאר: כ־3 נקודות. אחרי שלושת התיקונים, חלקו של גוש נתניהו בסקרים הארציים (כ־39%) קרוב מאוד לחלקו בסקר שלנו (כ־36%). את ההפרש הנותר אפשר לייחס לבחירת המרחבים: אין בהם ירושלים, ההתנחלויות, יישובי הפריפריה הקטנים והיישובים הדתיים, שבהם גוש נתניהו חזק במיוחד. חלק מההפרש עשוי לנבוע גם מאופי הסקר האינטרנטי.

המסקנה: הסקר האזורי אינו סותר את הסקרים הארציים. הוא מראה שבציבור היהודי הלא־חרדי במרחבים העירוניים, גוש השינוי מוביל בבירור, ושהמאבק הארצי על הרוב תלוי בגורמים שהסקר שלנו אינו מודד: הציבור החרדי, הציבור הערבי, וכוחו של גוש נתניהו בירושלים, בהתנחלויות ובפריפריה.

אחת ההנחות הרווחות בשיח הפוליטי הישראלי היא שמצביעי הליכוד מהווים ציבור נאמן, המלוכד סביב המפלגה ומנהיגה כמעט ללא תלות בתוצאות המדיניות. לפי תפיסה זו, מצביעי הליכוד ימשיכו להצביע למפלגה גם כאשר הם מאוכזבים מהנהגתה או מתפקודה.

סקר חדש של המכון למחשבה ישראלית מציג תמונה אחרת. מבין המשיבים שדיווחו שהצביעו לליכוד בבחירות 2022, רק 50.9% מתכוונים להצביע למפלגה גם בבחירות הבאות. 39.5% עברו למפלגה אחרת, ו־9.6% נוספים מתלבטים או אינם מתכוונים להצביע. כלומר, כמעט מחצית ממצביעי הליכוד הקודמים אינם מצהירים כיום על כוונה לשוב ולהצביע למפלגה.

הנתונים מערערים על התפיסה שלפיה נאמנותם של מצביעי הליכוד היא בלתי מותנית. הם מצביעים על ציבור משמעותי המוכן לבחון מחדש את בחירתו הפוליטית, לשנות את העדפותיו ולתמוך בחלופות.

אפשר לפרש את השינוי כביטוי לאכזבה עמוקה מהנהגת המפלגה, מתוצאות המדיניות ומהמציאות הישראלית בשנים האחרונות. הסקר אינו מודד ישירות את מניעי האכזבה, אך הוא מלמד כי הנאמנות המפלגתית אינה חסינה מפני שינוי.

המחקר נערך באוקטובר 2026 בחמישה מרחבים עירוניים: חיפה והקריות, נתניה וחדרה, ראשון לציון–חולון–בת ים, אשדוד–אשקלון והסביבה, ובאר שבע והסביבה.

הבחירה במרחבים הללו אינה מקרית. אלה אזורים שבהם מתגוררות אוכלוסיות גדולות של מזרחים בני מעמד הביניים, לצד יוצאי ברית המועצות לשעבר וצאצאיהם. שתי האוכלוסיות הללו, על אף ההבדלים ההיסטוריים והתרבותיים ביניהן, מילאו תפקיד חשוב בעיצובו של הימין הישראלי בעשורים האחרונים.

בקרב חלקים נרחבים מהציבור המזרחי, הליכוד שימש במשך עשרות שנים לא רק מפלגה פוליטית, אלא גם מסגרת של הזדהות חברתית, השתייכות וייצוג. עבור רבים, התמיכה בליכוד נקשרה בשינויים במבנה החברתי של ישראל ובמאבק על הכרה, שוויון ומעמד.

בקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר התפתחה מסורת פוליטית שונה. ציבור זה נטה בחלקו לעמדות לאומיות וביטחוניות תקיפות, אך שמר על מידה של ניידות בין מסגרות פוליטיות שונות, ובהן ישראל ביתנו, הליכוד ומפלגות נוספות. זוהי אוכלוסייה שהשתלבותה בחברה הישראלית השפיעה על המערכת הפוליטית, אך אינה מזוהה בהכרח עם מפלגה אחת.

המשותף לאוכלוסיות הללו הוא השתלבותן במרחב העירוני הישראלי ובמעמד הביניים, לצד ציפיות מהשלטון בתחומי הביטחון, הכלכלה, השירותים הציבוריים ואיכות החיים. חלקים מהציבור המזרחי בערים הללו עברו במהלך הדורות תהליכים של מוביליות חברתית וכלכלית: מעבר משכונות ומעיירות פיתוח למרחבים עירוניים מבוססים יותר, רכישת השכלה, התקדמות תעסוקתית ועלייה ברמת החיים.

המחקר מבקש לבחון את השינויים בהעדפות הפוליטיות במרחבים שבהם מתקיימים התהליכים הללו. השאלה אינה רק אם מצביעי הליכוד נשארים נאמנים למפלגה, אלא אם אוכלוסיות שהיו חלק מהבסיס החברתי והאלקטורלי של הימין ממשיכות לראות בליכוד את המסגרת הפוליטית המייצגת אותן.

מאפיינים אלה מתארים את הרקע החברתי לבחירת המרחבים. הסקר אינו מוכיח שמוצא עדתי, ארץ לידה או מוביליות חברתית הם הגורמים לשינוי בהצבעה.

בכל אחד מחמשת המרחבים מתקבלת תמונה דומה: שיעור הנאמנות לליכוד בקרב מצביעי 2022 נע בין 47.7% ל־55.1%.

הדמיון בין חמשת המדגמים, שנערכו בנפרד, הוא ממצא חשוב כשלעצמו. חרף ההבדלים החברתיים, הכלכליים והגאוגרפיים בין המרחבים, מתקבלת בכולם תמונה דומה: כמחצית ממצביעי הליכוד ב־2022 אינם מצהירים כיום על נאמנות למפלגה. העקביות מחזקת את ההתרשמות שמדובר בדפוס החוזר בין המרחבים שנבדקו, ולא בתוצאה חריגה של עיר מסוימת.

לכך מצטרפת ההשוואה בין שיעור המשיבים המדווחים שהצביעו לליכוד ב־2022 לבין תוצאות האמת של המפלגה בערים שנבדקו. בהשוואה הראשונית נמצאו פערים מתונים יחסית, הנעים מכשתי נקודות אחוז ועד כשבע נקודות אחוז. התאמה זו מספקת אינדיקציה נוספת לסבירות הרכב המדגם מבחינת ההצבעה הקודמת לליכוד. היא אינה מהווה אימות מלא של ייצוגיותו, בין היתר משום שהאוכלוסיות והגבולות הגאוגרפיים של ההשוואה אינם זהים לחלוטין.

היקף המחקר, 2,520 משיבים בחמישה מדגמים נפרדים, מוסיף משקל לעקביות הממצאים. עם זאת, המדגמים אינם מדגם ארצי מייצג, ולכן אין להסיק מהם ישירות את שיעור העזיבה של מצביעי הליכוד בישראל כולה.

שיעור התמיכה בליכוד בכלל המשיבים בחמשת המדגמים ירד מ־27.9% שדיווחו שהצביעו למפלגה ב־2022 ל־16.6% המתכוונים להצביע לה כיום. מדובר בירידה של 11.3 נקודות אחוז, כ־40% מבסיס התמיכה המדווח הקודם.

הירידה משקפת שני תהליכים המתרחשים במקביל: מצד אחד, שיעור משמעותי של מצביעי הליכוד הקודמים עוזב את המפלגה; מצד שני, הצטרפות מצביעים שלא תמכו בה בבחירות הקודמות אינה מפצה על העזיבה.

הנתונים מצביעים אפוא על קושי כפול של הליכוד במרחבים שנבדקו: שימור חלק ניכר ממצביעיו הקודמים, לצד הרחבת בסיס התמיכה באמצעות גיוס מצביעים חדשים. בכל אחד מהמרחבים, הליכוד מאבד לפחות פי חמישה מצביעים ממה שהוא מצרף.

בקרב מי שלא הצביעו ב־2022, ההצטרפות לליכוד שנצפתה בפילוחים הזמינים מצומצמת: פחות מאחוז אחד מהמשיבים בכל מרחב. עם זאת, כדי לקבוע במדויק את שיעור התמיכה בליכוד בקרב מי שהגיעו לראשונה לגיל הצבעה מאז 2022, נדרש פילוח גיל נוסף.

התמונה הכוללת היא של שחיקה משמעותית בבסיס התמיכה הקודם, שאינה מקוזזת באמצעות הצטרפות מספקת של בוחרים אחרים.

סקרי המנדטים הארציים מצביעים אף הם על ירידה ניכרת בכוחו של הליכוד. בבחירות 2022 זכתה המפלגה ב־32 מנדטים, ואילו ממוצע הסקרים הארציים באמצע אוקטובר 2026 מציב אותה בסביבות 19–20 מנדטים, שחיקה של כ־39% מכוחה האלקטורלי.

הסקרים הארציים מבקשים לשקף את כלל ציבור הבוחרים ולתרגם את כוונות ההצבעה לחלוקת מנדטים. המחקר שלנו מתמקד בחמישה מרחבים עירוניים שנבחרו במכוון, ובהם אוכלוסיות שהיו חלק חשוב מבסיס התמיכה ההיסטורי של הליכוד: מזרחים בני מעמד הביניים, יוצאי ברית המועצות וציבורים עירוניים נוספים. במרחבים אלה דיווחו 25%–31% מהמשיבים שהצביעו לליכוד ב־2022.

התמונה בשני סוגי הסקרים תואמת: השחיקה בכוחו של הליכוד במרחבים העירוניים דומה לשחיקה הארצית, ואף גבוהה ממנה במעט. התמיכה בליכוד בכלל המשיבים ירדה מ־27.9% ל־16.6%, שחיקה של 41%, לעומת כ־39% בסקרים הארציים. השחיקה החריפה ביותר נמצאה בבאר שבע, המעוז הליכודי המובהק ביותר במדגם, שבה דיווחו 31% מהמשיבים שהצביעו לליכוד ב־2022: שם איבדה המפלגה 44% מכוחה.

יש להבחין בין המדדים. השחיקה בכוח הכולל, בסקרים הארציים ובסקר שלנו, משקפת את התוצאה נטו: מצביעים שעזבו, פחות מצביעים חדשים שהצטרפו. מדד הנאמנות, שקיים רק בסקר שלנו, מודד ישירות את מצביעי הליכוד הקודמים: 49.1% מהם אינם מתחייבים להצביע לו שוב, לרבות מתלבטים.

ההבדלים בין המרחבים, ובין המרחבים לבין הממוצע הארצי, הם של נקודות ספורות ונמצאים בתוך טווח הטעות של כל מדגם. לכן הממצא המבוסס הוא שהשחיקה במעוזים אינה קטנה מהשחיקה הארצית; ייתכן שהיא עמוקה ממנה, כפי שמרמזים הנתונים מבאר שבע.

המשמעות הפרשנית האפשרית היא שהשינוי בליכוד אינו נעצר בפריפריה של תומכיו. הוא מגיע גם אל המרחבים העירוניים שבהם התבסס כוחו במשך עשרות שנים, ומלווה בהתרופפות של הקשר בינו לבין חלקים מבסיס התמיכה ההיסטורי שלו. אם תהליך זה מתקיים גם במרחבים נוספים, הוא עשוי להיות מרכיב חשוב בשינוי רחב יותר במבנה הפוליטי של הימין הישראלי.

השאלה המרכזית אינה רק כמה מצביעים עזבו את הליכוד, אלא לאן הם פונים. אפשר היה להניח שמצביע המאוכזב מהליכוד יעבור למפלגת ימין אחרת, אך יישאר בתוך אותו גוש פוליטי. הסקר מצביע על תופעה רחבה יותר.

עוזבי הליכוד אינם קבוצה פוליטית אחידה. חלקם עוברים למפלגות אחרות המזוהות עם גוש נתניהו, ובהן עוצמה יהודית, הציונות הדתית ועמך ישראל. אולם חלק משמעותי פונה אל מחוץ לגוש: לישר! של גדי איזנקוט, לביחד של נפתלי בנט, למילואימניקים ולישראל ביתנו של אביגדור ליברמן.

על פי ניתוח המעברים בסקר, כ־67% מן העוברים למפלגה אחרת חצו את הגבול בין הגושים. השיעור נע בין 57% באשדוד–אשקלון ל־83% בראשון לציון–חולון–בת ים.

המחקר מאפשר לזהות ציבור בוחרים בעל מאפיין פוליטי מובהק: אנשים שהצביעו לליכוד בבחירות הקודמות, אך אינם רואים עוד בהצבעה למפלגה מחויבות קבועה. מדובר בציבור שבחלקו כבר בחר מפלגה אחרת, ובחלקו עדיין לא הכריע. הוא אינו מזוהה בהכרח עם אידאולוגיה אחת או עם מפלגה אחת, אך עצם נכונותו לשנות את הצבעתו הופכת אותו לקבוצה חשובה להבנת הניידות הפוליטית בישראל.

ממצאי הסקר מצביעים על כך שמאגר משמעותי של בוחרים ניידים נמצא דווקא בקרב מצביעי הליכוד לשעבר, ולא רק בקרב מצביעי מפלגות אחרות בגוש נתניהו. חלק מהניידות הזאת מתבטא במעבר אל מחוץ לגוש.

העזיבה אינה מוגבלת לקבוצה אחת. כמחצית מעוזבי הליכוד הם ממוצא צפון אפריקאי או מזרחי, כמו חלקם בבסיס הליכוד של 2022. בקרב מצביעי הליכוד ממוצא צפון אפריקאי ומזרחי כ־40% עברו למפלגה אחרת, ובקרב יוצאי ברית המועצות לשעבר כ־36%. כמחצית מהעוזבים מגדירים את עצמם מסורתיים.

מבחינה חברתית, הממצא מעניין במיוחד משום שהוא מופיע במרחבים עירוניים שבהם מתגוררות אוכלוסיות שהיו שותפות לביסוס כוחו של הימין הישראלי. הוא מעלה אפשרות שהשינויים החברתיים שעברו אוכלוסיות אלה מלווים גם בשינוי בהעדפותיהן הפוליטיות. המחקר אינו קובע מהן הסיבות לשינוי, אך הוא מערער על ההנחה שלפיה בסיס התמיכה ההיסטורי של הליכוד הוא ציבור שמצביע למפלגה בכל תנאי.

המשמעות האפשרית של הממצאים חורגת משאלת הנאמנות למפלגה אחת. כאשר מפלגת שלטון מאבדת חלק משמעותי מתמיכתם של מצביעיה הקודמים, גם במרחבים שנחשבו לבסיסי תמיכה חשובים שלה, מתעוררת שאלה רחבה יותר על יציבות המסגרת הפוליטית שהחזיקה את המחנה יחד.

במשך עשרות שנים שימש הליכוד מסגרת פוליטית רחבה, שהצליחה לאחד קבוצות חברתיות, מסורות אידאולוגיות ואינטרסים שונים תחת הנהגה מפלגתית אחת. כוחו לא נבע רק ממספר המצביעים שלו, אלא גם מיכולתו לשמש בית פוליטי משותף לציבורים שונים. הממצאים מעלים אפשרות שהמסגרת הזאת נחלשת.

כאשר כמחצית ממצביעי הליכוד הקודמים במרחבים שנבדקו אינם מתכוונים לשוב ולהצביע למפלגה, אפשר לפרש זאת כסימן לכך שבעיני חלק ניכר מהם, הליכוד אינו נתפס עוד כמסגרת הפוליטית המובנת מאליה להנהגת המדינה.

המשמעות האפשרית אינה רק היחלשות אישית של נתניהו או ירידה זמנית בכוחה של מפלגה. היא עשויה להיות עמוקה יותר: שינוי במבנה הפוליטי של הימין הישראלי. בתרחיש כזה, הימין אינו נעלם אלא מתארגן מחדש. במקום מחנה המאוחד סביב מפלגה דומיננטית אחת, עשוי להתפתח ימין המפוצל בין מסגרות פוליטיות שונות, ללא מפלגה אחת המצליחה למלא את התפקיד המאחד שמילא הליכוד במשך עשרות שנים.

הממצאים שלפנינו אינם מצביעים רק על ירידה בתמיכה בליכוד. הם עשויים להעיד על תהליך עמוק בהרבה: התפוררות הקשר הפוליטי בין מפלגת השלטון לבין חלק ניכר מבסיס התמיכה ההיסטורי שלה.

כאשר גם במעוזי הליכוד, בקרב אוכלוסיות שהעניקו לו את כוחו במשך עשרות שנים, כמחצית ממצביעיו הקודמים אינם מתכוונים לשוב ולהצביע לו, קשה לראות בכך תנודה מפלגתית רגילה. זוהי אינדיקציה אפשרית לשינוי ביחסי הכוחות הפוליטיים ולערעור מעמדו של הליכוד כמפלגה המאחדת של הימין הישראלי.

אם מגמת השחיקה שנמצאה בחמשת המרחבים משקפת תהליך רחב יותר בחברה הישראלית, משמעותה עשויה להיות סיומה של תקופה פוליטית שנבנתה סביב הליכוד ובנימין נתניהו. הסקר אינו מוכיח שכך יסתיימו הבחירות, אך הוא מספק בסיס ממשי לבחינת האפשרות של שינוי פוליטי עמוק.