מה היה קורה אם היינו סופרים את הקולות אחרת?

עשר מתוך 11 המפלגות משנות מיקום כשעוברים משיטה לשיטה. רק הציונות הדתית נשארת באותו מקום.

בספירה לפי מקום ראשון, הליכוד (20.6%) וישר! (20.4%) כמעט שוות. בספירת בורדה ישר! במקום הראשון (7.83) והליכוד במקום הרביעי (6.90), והפער ביניהן מובהק סטטיסטית. ישראל ביתנו וש״ס עולות שלושה מקומות. הליכוד והרשימה המשותפת יורדות שלושה מקומות.

ספירה לפי מקום ראשון מודדת את גודל הבסיס: כמה אנשים מעדיפים את המפלגה על פני כל האחרות.

ספירת בורדה מודדת גם את רוחב הקבלה: כמה אנשים מציבים את המפלגה גבוה, וכמה מציבים אותה בתחתית.

לכן מפלגה עם בסיס גדול ודחייה גבוהה יורדת בבורדה, ומפלגה עם בסיס קטן וקבלה רחבה עולה.

בספירה לפי מקום ראשון, ההעדפה השנייה של הבוחר לא נספרת כלל. בבורדה היא שווה 10 נקודות.

הנתונים מראים שני דפוסים. בחלק מהקבוצות ההעדפה השנייה מתרכזת במפלגה אחת: 61% ממי שדירגו ראשונה את הציונות הדתית שמים שנייה את עוצמה יהודית. בקבוצות אחרות היא מתחלקת בין כמה מפלגות: ממי שדירגו ראשונה את ישראל ביתנו, 40% שמים שנייה את ישר!, 26% את ביחד ו־17% את הליכוד.

בסקר הזה, חמשת המקומות הראשונים בבורדה שייכים למפלגות שאינן מזוהות עם מגזר או קהילה מסוימת, אלא לרשימות כלל־ישראליות.

כלומר, כאשר הבוחרים מביאים בחשבון את מלוא סדר ההעדפות, ניכר יתרון לרשימות הפונות לזהות ישראלית רחבה על פני רשימות מגזריות.

הסיבה נעוצה בשיטה: רשימה שמקובלת על קהלים מגוונים צוברת נקודות גם ממי שלא בחרו בה ראשונה. רשימה שתמיכתה מרוכזת בקהל מוגדר מקבלת הרבה נקודות מהבסיס, ומעט נקודות מכל השאר.

גברים ונשים מדרגים את המפלגות כמעט באותו אופן, וגם ההבדלים בין אזורי הארץ קטנים. ההבדלים הגדולים בסקר הם לפי רמת דתיות ומגזר.

הפער הגדול ביותר בין חילונים לדתיים וחרדים הוא בציון של עוצמה יהודית: 4.53 מול 8.44.