אם לאורך ההיסטוריה ייצגה הבעלות על האדמות את הפירמידה החברתית – ראשונים המלך והאצולה, בעלי האדמות, אחר כך האריסים ובתחתית העבדים – ספר התורה מציע משנה רעיונית מהפכנית המציבה במרכז את ריבונות האדם על חייו. דורון לוקס על הרובד הרעיוני הליברלי שמסתתר בקובץ סיפורי אברהם
מלחמת שמחת תורה היא מלחמת הדת הראשונה של מדינת ישראל. על שני הצדדים של הסכסוך הישראלי פלסטיני־ערבי השתלטו תנועות משיחיות הניזונות מאידאולוגיה קיצונית, ושעבורן ערך חיי האדם הוא בעל חשיבות משנית לעומת מילוי מצוות דתיות. זאת הזדמנות טובה לחזור אל המקום שנחשב כנקודת הפתיחה המשותפת לבשורה האמונית החדשה על ידי המאמינים משתי הדתות – התגלות ה' לאברהם בחרן והנחייתו למאמין הראשון "לך לך".
שתי הדתות רואות ביציאת אברהם לארץ כנען מופת לדבקות אמונית חסרת פשרות באל יודע כול ובעל מוסר עליון וטוענות שמהות הבשורה שהביא אברהם לעולם היא האמונה באל אחד ויחיד – המונותאיזם. אך קריאה נאמנה לפשט הכתוב, שמתעלמת מדעות קדומות שהתפתחו לאורך הדורות לאור ההשפעה של פרשנויות דתיות, מגלה תמונה שונה בתכלית על העומד מאחורי קובץ סיפורי אברהם. אין לאורכם בפרט ולאורך סיפורי האבות בכלל כל ביטוי לקיומה של אמונה פוליתאיסטית בקרב תושבי כנען או לשימוש במיצגים גשמיים לנוכחות האל. הסיפור היחיד ממנו אפשר ללמוד על טיב האמונה המקומית הוא מפגשו של אברהם עם המלך והכהן מלכיצדק שמאמין ב"אל עליון". יתרה מזו – לאורך ספר התורה אפשר למצוא ביטויים לקיומם של אלים נוספים, כמו למשל בשירת הים "מי כמוך באלים ה'" (שמות טו, 11).
מפתיעה אפילו יותר משאלת הבשורה המונותאיסטית זאת שאלת מהות האמונה של אברהם – בכל ארבע פניותיו לאלוהיו יש ממד של ספק, ובה בעת, תגובת האל מחזקת תכונה אנושית זו. בפנייתו האחרונה יוצא אברהם נגד הליך ההשמדה של סדום ועמורה: "חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח, 25). אברהם מטיל ספק במוסר ובידע המשפטי המושלם של אלוהיו, ואף על פי כן מקבל האל את תביעתו להימנע מהשמדת העיר אם נמצאים בה עשרה צדיקים.
המאמר הנוכחי עוסק ברובד הרעיוני שטמון במהלך הסיפורי המוביל להבטחת הארץ לאברהם בברית בין הבתרים. במקום בשורה אמונית-דתית מתגלה בו בשורה של סולידריות אנושית, כזאת הרואה במרכז את הדאגה לריבונות האדם על חייו, ולכן מציבה את המודעות לזכויות יסוד של חיים, קניין וחירות כתשתית לחברה שתקום בארץ כנען. לבשורה אברהמית זו, המדברת על משמעות הזכות על הארץ, יש קווי דמיון מפתיעים עם רעיון המדינה הליברלית בפילוסופיה שהחלה להתפתח במאה ה־17 ובמרכזה המושג אמנה חברתית.המחקר עליו מבוסס המאמר עוסק בניתוח ספרותי של פשט הכתוב בלבד, ואינו עוסק בשאלת קיום האל ומהותו, בבירור האמת ההיסטורית של הסיפור המקראי, או בשאלה מי היה הסופר המקראי.
רגע ההתגלות הראשונה של ה' בחרן מעורר מייד תהייה הנוגעת לפשר היעדרותו של רמז כלשהו לסיבת הבחירה באברהם, בניגוד למשל, לסיבה שניתנה לבחירה בנוח – היותו צדיק, תמים והולך אחר אלוהים. תהייה אחרת נוגעת להיעדר ציון ארץ היעד בהתגלות ה': "לך לך […] אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, 1). במקום הדרכה אלוהית, אברהם הוא שקובע את היעד – "ויקח אברם את שרי אשתו […] ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען" (בראשית יב, 5). תהייה זו רק גדלה לנוכח המסופר לפני ההתגלות, על יציאת אביו מאור כשדים כשיעדו הוא כנען, לפני שעצר בחרן – "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט […] ללכת ארצה כנען" (בראשית יא, 31). בחירת אברהם לצאת לארץ כנען היא, אם כן, המשך של דרך האב, ואילו הבטחת ה' על הארץ תופיע רק בהתגלויות הבאות, לאורך סיפורי אברהם בכנען. בהתגלות הראשונה ההבטחה היא רק לזרע אברהם, בשנייה מובטחת הארץ גם לאברהם עצמו ובהתגלות השלישית מובטחת ירושת הארץ ונכרתת ברית בין הבתרים. כפי שנראה, מהלך התחזקות ההבטחה מלמד על הופעת התכונות האנושיות, לאורן נכרתת הברית עם אברהם.
הבטחת הארץ גם לאברהם "לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת עד עולם" מופיעה לאחר סיפור ריב הרועים (בראשית יג, 15). בסיפור זה פועל אברהם כדי למנוע את הריב שהחל בין רועי הצאן שלו לרועי לוט, בן אחיו היתום, אותו אימץ ביציאה לכנען, ומציע לו חלוקה טריטוריאלית "אם השמאל ואימנה, ואם הימין ואשמאילה" (בראשית יג, 9). לוט בוחר באזור הפורה של כיכר הירדן, ובעקבות בחירתו לראשונה נאמר על אברהם שהוא מתיישב בארץ כנען. המסקנה המפתיעה היא שאם לוט היה בוחר בצד השני, היה הוא מתיישב בכנען ואברהם בכיכר הירדן.
אברהם פועל בדרך הנוגדת את ההיגיון הבסיסי, כל שכן בעת העתיקה. לא זו בלבד שהוא מוותר על מרותו על בן אחיו היתום שאימץ, הוא אף נותן לבן חסותו מעמד שווה בזכות הקניין. יתרה מכך, לוט מקבל קדימות בבחירת שטח מחייה. הבטחת הארץ לאברהם, לאחר היוזמה המפתיעה, מלמדת שמהות הזכות על כנען אינה נובעת ממודעות של ציות לדברי האל או של מחויבות לאדמה קדושה כלשהי. המהות של הזכות היא מודעות אימננטית, הרואה חשיבות עליונה במניעת פגיעה של איש ברעהו, זאת באמצעות הענקת זכות לקניין: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך […] כי אנשים אחים אנחנו" (בראשית יג, 8). אברהם מגדיר את הקשר עם לוט כקשר בין אחים, ובהמשך אפשר להבחין גם בשינוי שעורך הכתוב לתוארו של לוט מ"בן אח" ל"אח": "ויפרדו איש מעל אחיו" (בראשית יג, 11). שינוי זה רומז שהמודעות של אברהם מסמלת מהות של "סולידריות לאומית", שתהווה תשתית להקמת מדינה בארץ כנען על ידי העם מזרע אברהם.
ריבונות האדם – מהרעיונות המהפכניים בתורה
הבנה מהפכנית זו תבוא לידי ביטוי כאשר בכניסת העם מזרע אברהם לארץ כנען יחולקו כל אדמות הארץ בין כל משפחות העם. לא זו אף זו, חוק היובל יבטיח למשפחה, שירדה מנכסיה ומכרה את אדמתה, את החזרה אליה בשנת החמישים (ויקרא כה, 10). אם לאורך ההיסטוריה הבעלות על האדמות ייצגה במידה רבה את הפירמידה החברתית – ראשונים המלך והאצולה, בעלי האדמות, אחר כך האריסים ובתחתית העבדים – ספר התורה מציע רעיון מהפכני המציב במרכז את ריבונות האדם על חייו. רמז לכך מצוי כבר בפרק הראשון של הספר – בסיפור על אדם הנברא בצלם אלוהים – בניגוד לכתבים מהעת העתיקה בהם היחיד שעליו נאמר שהוא בצלם אלוהים היה המלך.
המהות הרעיונית העומדת מאחורי הזכות על הארץ דומה להסבר של הוגים ליברליים כמו הובס מדוע יש צורך בהקמת מדינה. גם ההגות הליברלית ראתה בשמירת הריבונות של האדם על חייו ערך עליון, וכדי למנוע, כמאמר הובס, מ"מלחמת הכול בכול" הציעה הסכמה קולקטיבית על זכויות יסוד של חיים, קניין וחירות כתשתית למדינה הליברלית.
חיזוק להבנת הרובד הרעיוני של קובץ סיפורי אברהם מצוי בסיפור הבא אחרי ריב הרועים, בעקבותיו מוסיף ה' לאברהם לא רק את הבטחת מתן הארץ, אלא גם את ירושתה, ונכרתת ברית בין הבתרים. הסיפור נפתח בתיאור מסע כיבושים נרחב של ברית ארבעת המלכים ונפילת לוט בשבי. או אז יוצא אברהם בלוויית כוח קטן למבצע לשחרור בן אחיו, כאשר המספר המקראי שם דגש על כך שפעולתו ההרואית נובעת מכוחה הטהור של הסולידריות האנושית. אין עוד תיאור דומה בתורה לכוח רב עוצמה כדוגמת ברית ארבעת המלכים, ובכל זאת בכתוב לא מופיע אזכור ולו הקל שבקלים לעזרה אלוהית או לציפייה של אברהם לתמיכה, כל שכן להודיה לאל בסיום. נכונותו לסכן את חייו נובעת אך ורק ממחויבות סולידרית טהורה, ומהותה הלאומית נרמזת שוב בתואר שניתן בכתוב ללוט. בתיאור הנפילה בשבי הוא מכונה "בן אחי אברהם": "ויקחו את לוט ואת רכושו, בן אחי אברם" (בראשית יד, 12), אבל ביציאת אברהם למבצע משתנה הכינוי ל"אחי אברהם": "וישמע אברם כי נשבה אחיו, וירק את חניכיו […] וירדוף עד דן" (בראשית יד, 14). הרובד הרעיוני של הסיפור הוא, אפוא, מודעות אנושית לזכות יסוד החירות.
אחרי שני הסיפורים בהם גילה אברהם מודעות אימננטית של סולידריות אנושית למתן זכויות היסוד, כדי שתובטח ריבונותו של "אחיו" על חייו, מבטיח לו ה' את ירושת הארץ ונכרתת ברית בין הבתרים (בראשית טו, 21-7). חיזוק להבנה מצוי לפני כריתת הברית, כאשר האל מפרש את מהות אמונת אברהם "והאמין בה', ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו, 6). זה המקום היחיד בסיפורי האבות בו מוסברת מהות האמונה – מחויבות לערכי הצדק החברתי (זו משמעות המילה צדקה בתורה, ולא השימוש השכיח היום של עשיית חסד). לראשונה, במסגרת הברית, מוזכר העם מזרע אברהם שעתיד להיוולד בעבדות ואז לשוב אל ארץ כנען, ולראשונה מפורטים גם גבולות הארץ. זהו רמז לציפייה שתתפתח בעם אותה מודעות של סולידריות אברהמית, שתהיה הדבק המלכד במדינה לדוגמה שיקימו בני ישראל בגבולות ארץ כנען.
אישור הבנת הרובד הרעיוני במהלך הסיפורי שהוביל לכריתת הברית מופיע כעשרים וחמש שנים לאחר יציאת אברהם לדרך, כאשר ה' מגלה מהי מהות הידע שנתן לאברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו […] ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, 19). מהות דרך ה' בה הולך אברהם היא של ידע משפטי המגן על ערכי הצדק החברתי, והעובדה שזהו המקום היחיד בספר התורה בו מופיע המושג "דרך ה'" מעיד על חשיבותה. כך, גם לעיתוי הבשורה משמעות פורצת דרך.
ה' מגלה שנתן לאברהם את הידע כדי להסביר מדוע הוא מאפשר לו להיות נוכח בזמן מתן ההוראות למלאכיו על הליך ההשמדה של סדום ועמורה, ומייד לאחר צאתם לדרך יוזם אברהם את אותה עתירה שהוזכרה בה הוא מטיל ספק באלוהיו: "חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח, 25). בעוד ה' שולח את מלאכיו כדי לערוך בחינה בעלת אופי קולקטיבי: "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי כלה" (בראשית יח, 21) – אברהם תובע שהבדיקה תהיה מבוססת על דאגה לזכות יסוד החיים של עשרה צדיקים. מהלך הדברים מלמד כי ה' עורך מבחן לאברהם כדי לבדוק את מידת מחויבותו לידע שקיבל, ויוזמת אברהם מעידה שוב על מודעותו האימננטית פורצת הדרך. אחרי שפעל מתוך דאגה לזכות יסוד הקניין והחירות, אף אם מדובר בוויתור על ארץ כנען או בסיכון חיים, הפעם הוא פועל מתוך דאגה לזכות יסוד החיים של צדיק – גם אם מדובר בהטלת ספק בשלמות המוסר והידע המשפטי של השופט העליון, אלוהיו.
את זכות העתירה לבג"ץ אפשר למצוא כבר במקרא
לרובד הרעיוני של הסיפור משמעות מהפכנית: ההיענות של בעל כוח המשילות הגדול בעולם לעתירה של בעל הידע המשפטי המגן על זכויות האדם, מלמדת שעל פי דרך ה' כל בעל כוח משילות בארץ כנען יהיה נתון תחת שלטון החוק שמונע ממנו פגיעה בזכויות אלה. נוסף על כך, כשם שאברהם עותר, כך גם כל אחד מבני העם המחויב ל"אמונת הצדקה" יהיה זכאי להשתמש בידע המשפטי כדי לעתור נגד הפגיעה בזכויותיו.
בהתגלות על הר סיני מופיע פירוט אותו ידע של "דרך ה'" ונכרתת הברית בין האל והעם. ביטוי לרעיון שלטון החוק ניתן לאורך פירוט החוקים והפרקטיקה המשפטית בכינוי שמקבל השופט בן אנוש – אלוהים "על כל דבר פשע […] עד האלוהים יבוא דבר שניהם, אשר ירשיען אלוהים ישלם שניים לרעהו" (שמות כב, 8). מימוש של הזכות האנושית לעתור לשופט העליון מופיע בסיפור בנות צלפחד, כאשר חמש הבנות יתבעו לרשת את אדמות אביהן באין בן יורש. היענות האל לתביעתן והעדכון לספר החוקים בנוגע לבעלי זכאות נוספים מלמדת על החשיבות שיש למודעות האנושית על זכויותיו (במדבר כז, 11-1). מהלך רעיוני זה של הקמת מדינה בה שלטון החוק מגן על זכויות האדם מפני "הרשות המבצעת" ושכל אזרח יכול להגיש בג"ץ, יבוא לידי ביטוי אלפיים שנה מאוחר יותר בהתפתחות רעיון הדמוקרטיה הליברלית.
שיאו של המהלך הרעיוני הליברלי בקובץ סיפורי אברהם מצוי בסיפור קניית חלקת האדמה הראשונה של ארץ כנען. אברהם מבקש מבני חת חלקת קבורה לשרה מתוקף מעמדו כגר תושב, והם מציעים לו לבחור מקום כרצונו בתוקף מעמדו כנשיא אלוהים. תגובת אברהם היא "וישתחו לעם הארץ לבני חת" ובקשה לשלם עבור החלקה של עפרון (בראשית כג, 7). הופעת המושג "עם הארץ" לראשונה בתורה והשתחוותו של אברהם משקפות את המודעות לכך שהתוקף לזכות של כל גר לקנות חלקת קבורה אינו מגיע מסמכות אלוהית אלא מסמכות המודעות הקולקטיבית של העם לו שייכת הארץ. בהמשך מציע עפרון את החלקה בחינם, אלא שאברהם חוזר על הריטואל של השתחוות לעם הארץ, ומתעקש לקנות בכסף מלא. הפעם זהו ביטוי למודעותו לזכות יסוד הקניין של עפרון, זכות שתוקפה נובע אף הוא מסמכות העם לו עפרון שייך (בראשית כג, 14-3).
לכאורה אמור היה אברהם להיענות להצעת בני חת הרואים בו נשיא אלוהים, והרי הוא קיבל את הבטחת ירושת הארץ מאלוהיו. אלא שאחרי קבלת ידע "דרך ה'", מבין אברהם ששליחותו היא להנחיל מודעות חדשה בארץ אותה ירש. בקניית חלקת האדמה הראשונה הוא מגלה את המודעות על היות עם הארץ מקור הסמכות לזכותו של גר על חלקת קבורה ושל בן הארץ על קניינו, מה שמחייב תשלום עבור החלקה מאותו קניין. חתימת ההסכם ב"שער העיר", המקום בו היה נהוג לקיים דיונים משפטיים בעת העתיקה, משלים את המהלך הרעיוני של "האמנה החברתית האברהמית".
ברובד הרעיוני הליברלי שמסתתר בקובץ סיפורי אברהם יש משמעות מהפכנית על ההגנה שאמורהיה לקבל אזרח במדינה הישראלית שתקום בכנען. אין מדובר בהגנה שמובטחת מהאל או מהשליט, אלא בראש ובראשונה ממודעות קולקטיבית לאומית על זכויות היסוד ומשלטון החוק שנובע מאותה מודעות. אלפיים שנה מאוחר יותר יופיע רעיון האמנה החברתית בהגות הליברלית, לו תהיה השפעה על הקמת המדינה הליברל-דמוקרטית. מדינה זו תגשים במידה רבה את המשנה החברתית-מדינית שצפונה בספר התורה, היות וכוח המשילות אינו נתון בידי "נשיא אלוהים", אלא העם הוא שמעניק סמכות מוגבלת בזמן למשול. כך, ריבונות האדם על חייו מובטחת בזכות החוקה ועקרון שלטון החוק, שמגנים על זכויות היסוד של כל אזרח מפני שררת השלטון ומפני עריצות הרוב.
פסוק אחד אותו כדאי היה למיליארדי המאמינים שהולכים בדרכו של אברהם לשנן, בעיקר אלה העומדים מאחורי שפיכות הדמים של מלחמת שמחת תורה, הוא זה של ההבטחה האישית של ה' לאברהם בכריתת ברית בין הבתרים: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ותיקבר בשיבה טובה" (בראשית טו, 15). ההבטחה האלוהית להולך הראשון בדרכו אינה של שגשוג כלכלי, הגנה מפני אויב, ביאת המשיח, תחיית המתים או חיים אחרי המוות בגן עדן. ההבטחה מבטאת מודעות חדשה של סולידריות אנושית, שבזכותה תקום חברה הדואגת לריבונות של כל אדם על חייו – מעגל חיים שלם וסיומו הטוב במוות כמו אבותיו.
ורמז חשוב לאותם מאמינים מצוי בעובדה שזה המקום הראשון בו מופיעה בתורה המילה "שלום"!
ספרו הראשון של דורון לוקס "האל החונך – החזון ההומניסטי של ספר בראשית" יצא לאור לפני שנתיים בעריכתו המדעית של ד"ר שמעון לב. ניתן לשלוח תגובות ל- ddlux@zahav.net.il
