מיפוי האתגרים
עלינו להכיר בכך שהחמאס הצליח להוכיח יכולת מודיעינית וצבאית מרשימים, ולא רק שההפתעה של ה־7 באוקטובר עוד תנותח, הוא הצליח להרוג באכזריות כ־1400 ישראלים, יהודים ושאינם כאלה, אזרחים וחיילים, ולחטוף מבתיהם יותר מ־240 אנשים. מאז מרד בר כוכבא (למעט בשואה) לא נרצחו כל כך הרבה יהודים ביום אחד. החמאס גם הצליח בצורה כואבת להזכיר לכולנו שהסוגייה הפלסטינית איננה אך ורק סימפטום של הסכסוך אלא ליבת העימותים, וניפץ באחת את התאוריה הישראלית שאפשר על ידי ניהול הסכסוך ו/או סיכולים ממוקדים להרדים את הבעיה.
הוא גם המחיש פעם נוספת שהמושג "הרתעה" חמקמק וסובייקטיבי בעיני המתבונן הישראלי. זה בוודאי לא מודיעין אלא הבעת דעה בלבד שקרסה עם כל הקונספציה.
החמאס והג'יהאד הצליחו גם ב"שומר החומות" לחולל ולהעצים את הסכסוך בהיבט הדתי. הם הצליחו במידה ניכרת להצטייר בעולם הערבי כשומרי ירושלים, כמתסיסי חלק מערביי ישראל – שהפעם לא נגררו ושמרו על שקט מוחלט – ולהכות שורשים עמוקים גם ביהודה ושומרון.
כמו כן ברור, כפי שעולה מהבנתי, שהרעיון של החמאס לא ייעלם גם אם המבצע הצבאי יוכתר בהצלחה. קל וחומר שהיית צה"ל ודשדוש בשטח הרצועה תקופה ארוכה יש בהם סיכון לצה"ל בהיותו סטטי, ובהיעדר פתרון זמין בעתיד הנראה לעין בטיפול באוכלוסיית עזה המונה למעלה מ־2.2 מיליון איש.
אדגיש גם את אתגר הר הבית שבד בבד עם פרובוקציות ישראליות ופלסטיניות, עלול להצית מלחמת "גוג ומגוג". עוד אטען שהחמאס הצליח, למרות היותו מייצג נאמנה של "האחים המוסלמים" הסונים, לחבר את כל העולם השיעי בראשות איראן והחיזבאללה כנגדנו. החמאס מהווה פוטנציאל סיכון ליציבות המשטרים בירדן ובמצרים, שיש לנו איתם יחסי שלום ובעיקר שיתוף פעולה בטחוני חיוני, ולפיכך יש לנו אינטרס שכך יימשך.
כולנו תקווה שנצליח להשיב את החטופים בסופו של יום, אך ברור בתכלית כי החמאס יצליח להשיג את שחרור כל האסירים הביטחוניים, כולל מארגונים אחרים, ובכך הישגו הנוסף כמייצג העניין הפלסטיני .
אלימות חלק מהמתנחלים ביהודה ושומרון בעידוד שני שרי הממשלה, סמוטריץ' ובן גביר, תוך רמיסת כל חוק וזכויות פרט של פלסטינאים שאינם מעורבים בטרור, נישול וגירוש בקנה מידה רחב, רחוק מעין הציבור, מהווים סכנה של ממש לכל יכולת של צה"ל לטפל בנושא. אם וכאשר האלימות הזאת תחרוג מכל שליטה, עשויה להיפתח חזית ביטחונית נוספת שתדרוש מצה"ל, בד בבד עם העימות בעזה ובלבנון, הסטת כוחות ותשומת לב. הדבר חמור שבעתיים שכן שני השרים הללו מגלגלים עיניים בישיבות הקבינט ומטיחים האשמות בכוחות הביטחון, מה שעשוי לסדוק את אחדות המטרה.
הנחות יסוד
ישראל בכל השנים נמנעה מהכרעה לגבי גבולות הקבע הלגיטימיים אחרי השגת הסכמי השלום עם מצרים וירדן, ולא השכילה עם הרשות הפלסטינאית להביא לפתרון שאיננו המשך הסכסוך. מן הסתם כשלמדינה אין גבולות, לנוער הגבעות והמליציות הפרטיות ביהודה ושומרון אין מגבלות.
אין כל ביטחון שהמבצע הצבאי המקיף והיסודי של צה"ל יימשך ללא מגבלת זמן, מה גם שמטרות המבצע, כפי שהוגדרו על ידי ממשלת ישראל, עשויות שלא להיות מושגות בחלקן. ייתכן שלא נשלים את חיסול היכולת הצבאית והתשתית של החמאס, כמו גם מיטוט שלטונו והחזרת החטופים. יתר על כן, תקופת חורף מגבילה את יכולות חיל האוויר וכוחות היבשה. ארה"ב מתקרבת לתהליך בחירות, ועם כל תמיכתה הגורפת והחיונית היא עשויה להביע דעה שתעמוד בסתירה עם חלק ממטרות הפעולה.
חמור מכך, האפשרות שסיכויי הנשיא ביידן להיבחר פוחתים, ולכן אל לנו לבטוח בהמשך המדיניות האמריקאית הנוכחית.
החזית אל מול חיזבאללה בלבנון עדיין מבוקרת ואפשר להעריך כי כך יימשך, אלא אם יידרדרו הצדדים להתנגשות כוללת רחבת היקף טרם השלמת המשימה בדרום.
מצב המשק הישראלי ושירות אנשי המילואים הנשענים על רוח מופלאה בחברה הישראלית, לא יכולים להימשך לעד ומן הסתם, במהלך התקופה הקרובה, יכולת צה"ל להמשיך בפעולה תושפע גם מזה.
הממשלה הנוכחית בישראל מתקשה עד מאוד ואולי אפילו איננה מסוגלת לטפל בנושאי היסוד שלא בתחום הצבאי. רוצה לומר, המצב הכלכלי לאור עלות המערכה, שיקום עוטף עזה, שיקום וטיפול ביישובים נוספים שהושפעו מהמלחמה וטיפול מתבקש ודחוף בבעיות ביטחון פנים. אפשר לומר בצורה נוקבת שאם לא יושבו החטופים ולא ישוקם האתוס הציוני בעוטף עזה ובגבול הצפון, מדינת ישראל לא תהיה כפי שהייתה.
אבני דרך
ישראל תידרש להכרעה פוליטית כבדת משקל שללא ממשלת אחדות ציונית רחבה אין לממשלה רצון ו/או יכולת לקדם את שיקום הרשות הפלסטינאית וחידוש תהליך מדיני, המגדיר כמטרה, בסופו של יום, הקמת שתי מדינות ממערב לנהר הירדן. הממשלה הנוכחית מהווה מכשול ולא פתרון לסוגיה זו.
הסבורים והמאמינים שרק כוחו של צה"ל ואמונה משיחית מספיקים להבטיח את הקיום והאיכות של החיים כאן כמדינה יהודית ודמוקרטית, טועים ומטעים.
הרשות הפלסטינאית במצבה הנוכחי איננה מסוגלת ואיננה רוצה לקבל אחריות על הנעשה ברצועת עזה, ומכאן המסקנה היא שישראל עשויה לשהות שם תקופה ארוכה, עד לגיבוש כוחות אחרים בסיוע מצרים, ירדן, ערב הסעודית, מדינות המפרץ, מדינות אירופה וארה"ב.
סוגית החטופים היא בעלת משקל מכריע לעתיד החברה הישראלית וביטחונה, ויש להעדיף את הטיפול בה מבחינה ערכית ומעשית על פני כל דבר אחר.
באשר ללבנון, דומני שתהא הסכמה שכל עוד המבצע בעזה בעיצומו, אין לנו עניין להעצים העימות הצבאי אל מול חיזבאללה, אבל ברור שעל ישראל להעלות בתמיכה אמריקאית ובין לאומית (כולל מועצת הביטחון) את הדרישה מממשלת לבנון ומחיזבאללה להסיג את נוכחותם הצבאית מעבר לקו הליטני, כנובע מהחלטה 1701 לאחר מלחמת לבנון השנייה.
נראה לי שכדאי לשקול, אם ממשלת לבנון תבצע את החלטה 1701, קריאה לגורמים המעורבים כולל ממשלת לבנון, שישראל נכונה, לאחר קיום ההחלטה, להיכנס לשיחות עם לבנון לפתרון נקודות המחלוקת בגבול כמו גם באזור חוות שבעא ליד הר דב. גם אם צעד זה איננו מעשי בשלב זה יש פה יתרון תדמיתי חשוב.
סיכום
השבת החטופים ושיקום עוטף עזה צריכים לעמוד בראש סדר העדיפות, שכן מעבר לפגיעה הקשה מאוד יש לפעול לקימום האתוס הציוני ולדאוג לאנשי הקיבוצים, מושבים וערים שצה"ל וממשלת ישראל הפקירו אותם.
יש לפעול לשידוד מערכות בקהילת המודיעין הישראלית שקרסה שוב באחת במבחן הידיעה, המודעות והדעה (בלשון עממית קונספציה).
יתר על כן, המושג "הרתעה" שאיננו מודיעין אלא הבעת דעה ולימוד כוונות היא משאת נפש שאיננה מודיעין. הייתי נזהר ממודיעין שלדעתו יודע הכול, צודק תמיד וגוזר דעה שאיננה נשענת על מידע או מתעלמת ממנו.
טיפול שורש בנקודות התורפה בצה"ל הקשורות במתן תשובות לכשירות, לכוננות ואבטחת מתקנים חיוניים. כולי תקווה שצה"ל יתחקר ויתקן לאלתר.
אומנם צה"ל התעשת ולוחם עתה בצורה טובה לאחר שהתכונן בתקופת ההמתנה והחזיר את מרבית כוחות היבשה לכשירות.
יש לתקן את הכשל בתפיסת ההגנה המרחבית וביטחון הפנים כמו גם באבטחת המִתקנים החיוניים במדינה בכלל.
יש להבטיח את כשירות צבא היבשה שנפגע אנושות בשנים האחרונות בנוסף לבעיות היסוד המצריכות תחקור וטיפול אחר מצד הממשלה העתידית, שהרי הממשלה הנוכחית אמורה לבקש סליחה מאזרחי ישראל ולשחרר אותנו מנוכחותה מהר ככל האפשר.
המסקנה הפוליטית המתבקשת שתהא ממשלה רחבה שאיננה נתונה לסחיטות משיחיות מבית המדרש של סמוטריץ ובן גביר, ותהיה מסוגלת לגישה פוליטית אחרת שעניינה שיקום הרשות הפלסטינאית וכניסה להליך מדיני משלים להסדרים אזוריים עם סעודיה ומדינות המפרץ בתיאום הדוק עם ארצות הברית.
אין לעלות על הדעת, על פי מיטב ניסיוני, מסקנה שגויה של ניהול הסכסוך והתעלמות מהליבה של הסכסוך עם הפלסטינאים, תוך אשליה שהזמן והכוח הצבאי שלנו אין בִּלתם, בכדי להבטיח את הקיום ואת איכות החיים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אלוף (במיל') אורי שגיא, לשעבר ראש אמ"ן, עמד בראש צוות שיחות השלום עם סוריה, בשנים 2000-1999.
